בדרך למטה, בדרך למעלה

שנה גודל טקסט : א א א


תאריך : 23/7/2017       איתי אילנאי -ידיעות אחרונות / צילומים: עמית שאבי, הודו

באחד הסרטונים המפורסמים והמצמררים שניפקה אינתיפאדת הסכינים, נראה שחר זמור, מפקד צוות ביחידת היס"מ המובחרת של המשטרה, כשהוא ניגש לפלסטיני היושב בכניסה לשער שכם ומבקש ממנו תעודת זהות. הפלסטיני מפשפש בכיסיו כדי למצוא לכאורה את התעודה, אבל אז שולף במפתיע סכין ומתנפל על שחר. בסרטון רואים כיצד ננעצת הסכין בראשו של שחר, כיצד הוא נאבק על חייו מול הדוקר וכיצד חבריו ליחידה מנטרלים לבסוף את המחבל.

שחר, בן 32 מבאר־שבע, נשוי לליז ואב לתינוק רוי, הוא בחור חזק. יס"מניק שמסוגל לקפל בן אדם לשניים בלי בעיה. לפני שבוע הוא ישב במחנה האוהלים שמתחת לקנדה־לה, מעבר ההרים שבמרומי ההימלאיה, ואור בוהק של ירח מלא שטף את הפסגות מסביב וצבע אותן בלבן. הנחל הדק שזרם לידינו, זה שממנו מילאנו את בקבוקי השתייה, פיכפך ועדר הסוסים שנשא את הציוד שלנו לעס בנחת את העשב שצמח לידו. אדים חמים עלו מקנקן התה שהכינו לנו הסבלים הטיבטים, והכל היה יפה ומושלם.

ישבנו שם במעגל והקשבנו לשחר בוכה. ראינו את כתפיו רועדות בחוסר שליטה, איש חזק שבוכה למרגלות ההרים. הקשבנו כשהוא סיפר לנו על התקופה הקשה שעבר לאחר הפציעה, על התקפי הזעם, השתיקות, הבריחות. הקשבנו כשבכה ואמר שזה לא מגיע לאשתו, לילד, שהטיול הזה הוא בשבילם, שהוא מבקש להשאיר פה את המשקולות שיושבות עליו ולחזור להיות השחר שהיה פעם. הקשבנו ובכינו איתו. דמעות ישראליות זלגו ונספגו באדמת הודו.
למחרת התעוררנו רעננים וטיפסנו יחד, קלים יותר, אל הקנדה־לה שבגובה 5,000 מטר מעל פני הים. העולם כולו נפרש לרגלינו והיינו יכולים להשקיף עד מעבר לאופק.

לסיפור המלא:http://m.yediot.co.il/Articles/4992174