הלוחם 276

27 ׀ הלוחם | 2019 נובמבר-דצמבר הבנתי שאלו קריאות מצוקה. בראשי הפכו שברירי הידיעות לתסריט בלהות". מה עשית ברגע שחשדת שמשהו כאן לא תקין? "יצרתי קשר עם הקמב"ץ של רפידים. היו שם שני הליקופטרים בכוננות. הוא טלפן לבור של חיל הים ואמרו לו שאין כלום. לימים הוא אכל את הלב שההליקופטרים מרפידים לא יצאו ראשונים". איך את מסבירה שחיל האוויר וחיל הים לא ידעו מה קורה? "חיל האוויר לא היה מיודע שספינה מסיירת באזור. הקשר של חיל הים עם הספינה נותק עוד קודם. טלפנתי לבור בעצמי ואמרתי שספינה שלנו טובעת וחוטפת טילים ושאנחנו שומעים פה קריאות ושצריך להביא עזרה. אז ההוא מהבור שאל אותי אם מחלקים פטריות הזיה בסיני, ואמר לי 'תירגעי ילדה', ו'איפה 124־ המפקד שלך, ילדה?' וכאלה. טלפנתי ל בתל נוף וביקשתי את צ'יטה. אמרו לי שהוא באיטליה. ביקשתי את הסגן שלו, גם הוא היה באיטליה. ואז הבנתי שאני לגמרי לבדי. מול השמיים והחול והמצפון שלי". אטינגר עוצרת את שטף הדיבור ולוקחת הפסקה. מה עושים ברגע של הבנה נוראית שכזאת? "החלטתי להקפיץ את הטייסים. לבדי. טלפנתי למנהל בית החולים בבאר שבע וביקשתי לשלוח רופאים ואחיות". "השנייה שמישהו פועל בנחישות" הייתה לך סמכות להקפיץ את הטייסים? "פקידת מבצעים היא זו שמקפיצה בפועל, אולם בהתאם להוראות מגבוה. פעלתי ללא הוראות, ובעזרת הפקידות בטייסות, שכולן הכירו אותי. כנראה שבשנייה שמישהו פועל בנחישות בתוך כאוס, אז מקשיבים לו". כמה טייסים הקפצת? "הליקופטר זה לא מטוס קרב עם טייס 11־ אחד בקוקפיט. לא היו צוותים בכוננות ל מסוקים קטנים וכמה גדולים. צריך להביא מכונאי, וצריך טייס משנה או נווט. מי שהגיע לטייסת הצטוות ויצא. היה צריך לתאם באופן מתגלגל את מה שהתרחש באוויר בינינו לבין תל נוף, בינינו לבין הנקודה בים, ובחוף, ובין זה לבתי החולים בארץ". כמה זמן כל זה לקח? דקות כבר ביקשתי את 37־ "בשעה שש ו ההקפצה של המסוק הראשון. כל אחד התארגן להגיע ולצאת מרגע שקיבל הודעה. בשמונה בערב הגיעו לאזור כלי הטיס הראשונים בלי נ"צ לחפש ולהנהיר את השטח". איך התנהלה ההצלה? "בהתחלה משו פצועים ישר מן המים. מסוקים ריחפו מעל המים והורידו מנופי סולמות או ממש נחתו על המים. התחלתי לחוות את הסיטואציה כמו ניצוח על סימפוניה אבסטרקטית שמורכבת מצלילים ורעשים והפתעות, ולוח הקשר נראה לי כמו פסנתר גדול. לזה נגמרו הנורים והוא צריך לחזור. לאחר חסר דלק ואחר נחת נחיתת חירום בחולות וצריך חילוץ לו ולפצועים שאיתו. טייסי המסוקים עבדו ללא לאות שעות רבות. מסוקים עם פצועים קשה הפניתי ישר לבית חולים. אבל עד שאתה טס ומוריד אותם בבית חולים ומתדלק וחוזר זה שעה וחצי ובינתיים אנשים מנסים לשרוד במי הזפת; ואם כל אחד מההליקופטרים המעטים יטוס היישר לבית חולים אז אלה שעדיין במים בינתיים יגוועו. לכן אלתרתי עם הטייסים מנגנון מורכב: אלו מקפיצים מהים לחוף וחוזרים, אלה מעבירים מהחוף אלינו לאל עריש שם ממתינים מסוקים ומטוסים יותר גדולים וכולי. משלב מסוים והלאה עבדתי בתיאום לא רק עם הטייסים אלא גם עם ראש חוף שהוקם בחוף רומני, ששולחן האוויר שלהם לא הצליח לתקשר למרחקים. הנחיתי את החיילים בבסיס שלי להפוך את ההאנגר לבית חולים שדה וחיכינו לרופאים. רשמתי הכול, "טלפנתי לבור בעצמי ואמרתי שספינה שלנו טובעת וחוטפת טילים ושאנחנו שומעים פה קריאות ושצריך להביא עזרה. אז ההוא מהבור שאל אותי אם מחלקים פטריות הזיה בסיני, ואמר לי 'תירגעי ילדה', ו'איפה המפקד שלך, ילדה?' וכאלה. ואז הבנתי שאני לגמרי לבדי. מול השמיים והחול והמצפון שלי"