283_Halochem

27 | הלוחם תשפ״א 2021 אוגוסט-ספטמבר ״בשש בערב הצליחו להזיז את התקרה מעליי" ניסים בן שבת שרד את הפיגוע הגדול בצור ויצא למסע של שיקום ומאבק א ת הבשורה על אות המערכה קיבל ניסים בן שבת ברגשות מעורבים: "שום אות לא ימתיק את הצער והכאב שנכי צה"ל מלבנון נושאים בגופם ובנפשם כל ,57 כך הרבה שנים", הוא אומר. בן שבת, בן הוא תושב באר שבע, נשוי, אב לחמישה וסב לארבעה. ניסים, חלוקת האות בוודאי עוררה אצלך זיכרונות קשים. תוכל לשתף איתנו את התחושות והמראות? , בזמן ששירתי 1982 "נפצעתי בשנת ביחידת מסתערבים של משמר הגבול והשב"כ. שירתנו שם במשימות מסוכנות ללכידת מחבלים, הוחזרנו לארץ, ואני ביקשתי והצלחתי לחזור שוב ללבנון, לאותו כוח משימה. בבניין בצור היה לנו בקומה השביעית בית מעצר של מחבלים. חודש לפני הפיגוע באו אנשי שב"כ וביקשו מתנדבים לאבטח את המחבלים במעצר. התנדבתי. אמרו לנו שאסור לצאת מהבניין, יום". 11 אלא לחופשה כל כמה זמן שהיתם ברציפות בחדרים סגורים בבניין? "חודש ימים הייתי בקומה השביעית עם אנשי השב"כ. בבוקר הפיגוע, בחמישה לשש בבוקר סיימתי להניח תפילין, ובשעה שש עליתי לקומה השביעית. ספרתי את המחבלים ובשש ועשרה סיימתי. לקחתי פינג'ן ואמגזית כדי להכין לעצמי קפה. איך שהדלקתי את הגז, המחבלים הקישו בדלת כדי לבקש הליכה מאובטחת לשירותים. ביקשתי מחבר, זיכרונו לברכה, שייקח אותם במקומי. איך שהוא קם, הגיע פיצוץ חיילים 76 , עז. זה היה הפיגוע הגדול בצור לוחמי מג"ב. 34 ואנשי שב"כ נהרגו, בהם נהיה חושך בבניין. איבדתי את ההכרה, עפתי וקיבלתי מכה בראש. התעוררתי אחרי כשלוש שעות מתחת להריסות. פקחתי את העיניים. הייתי חזק, ופתאום אני לכוד ואיני יכול לזוז, כי אני קבור עד הצוואר, והיה לי ברזל תקוע בגולגולת". מה עושים ברגעים כאלה? "ראיתי מולי את שלד הקומה השביעית. כתוצאה מהפיצוץ, ירדתי מקומה שביעית עד לשני מטרים מתחת לאדמה. קורת בטון מעכה לי את המותניים, ועל הרגליים הייתה פלטת בטון. התחלתי להקיא ושוב התעלפתי. חשבתי שאני מת. התעוררתי לקולות של מנופים וטרקטורים. שמחתי שאני חי, והבנתי שאסור לי לזוז, כי זה מסוכן. פתאום הייתה דממה. חשבתי שהם הולכים ומשאירים אותנו לבד. התחלתי לצעוק 'הצילו, הצילו, אני פה', ואיבדתי את ההכרה. אחרי כשעה שוב התעוררתי, ופתאום שמעתי מההריסות את הקול של אחד החברים אומר לי: 'אם ימצאו אותך, תגיד להם שאני פה'". בדקתי אם יש לי רגליים היום אתה מצליח להבין איך החזקת מעמד מתחת להריסות? "לשכב מעוך ולכוד מתחת להריסות זה איום ונורא. לפתע שמעתי קול: 'יש כאן מישהו?' צעקתי אליו, והוא הרחיב את החור. אליהו אבניאל קראו למחלץ, שהגיע מהשמיים. ירדו אליי חובשים ונתנו לי ניסים בן שבת: "חשבתי שאני מת. התעוררתי לקולות של מנופים וטרקטורים. שמחתי שאני חי, והבנתי שאסור לי לזוז, כי זה מסוכן. פתאום הייתה דממה. חשבתי שהם הולכים ומשאירים אותנו לבד" סיכת אות המערכה ברצועת הביטחון את סיכת האות עיצב יגאל גבאי, בהובלת ענף המשטר והמשמעת בצה"ל. צבעי הכחול והלבן במרכז הסיכה מייצגים את דגל ישראל, הצבע האפור מייצג את הפעילות המבצעית הממושכת ואת המוצבים ברצועת הביטחון, הירוק מייצג את הלחימה בשטח רווי צמחייה, והאדום מייצג את הנפגעים בגוף ובנפש, ואת העוז וגבורת הלחימה. צבעי הירוק והאדום מייצגים גם את צבעי דגל לבנון. , יחידות מילואים 2 למקומות אחרים כמו רם או שחרור מצה"ל. חלוקת האות עוררה מצב רגשי מורכב בקרב המשפחות השכולות והמשפחות של נכי צה"ל שנפטרו כתוצאה מהפציעות בלבנון. ההורים השכולים מקבלים את אות המערכה בשם הבנים שלא הצליחו להוציא מנפשם את מוראות המלחמה ולא זכו להכרה כהלומי קרב, והנטל הרגשי אינו פשוט. משפחות שכולות רבות הוכו בתדהמה כאשר נענו בשלילה לזכאות לאות לילדיהן, אולם לאחר בדיקה תוקנו הטעויות. ההחלטה להעניק ללוחמים ולמשפחות הנופלים את אות המערכה ברצועת הביטחון פתחה אצל רבים פצעים מדממים והחזירה לאחור אלפי משפחות ויחידים שלעולם לא יוכלו לשכוח. מהמערכה הארוכה בלבנון יצאו נכי צה"ל רבים שהם . מי שפונו מלבנון כלוחמים עזי PTSD פגועי נפש, נהיו לאנשים אחרים. רבים לא הקימו משפחות, אחרים פירקו משפחות, ובכל לילה חזרו ללבנון, בסיוטים, בחלומות בעתה ובניסיונות סרק לשכוח אירועים קשים של חברים טובים שנפלו בפיגועים, בירי של כוחותינו בהיתקלויות עם מחבלים. יש נכי צה"ל שעדיין נאבקים על ההכרה בהם כהלומי קרב. שנים רבות לאחר המלחמה הבוצית ורבת הנפגעים, המאבק על הכרה תופס מקום מרכזי בחייהם של הלוחמים עזי הנפש, שפציעתם הפכה אותם לשבר כלי. להלן סיפוריהם של שניים מנכי צה"ל, שאות המערכה בעבורם הוא עוד תחנה בדרך כואבת וארוכה. ←