283_Halochem

תשפ״א 2021 אוגוסט-ספטמבר הלוחם | 28 מורפיום, ושמרו שלא אאבד את ההכרה. בשש בערב הצליחו להזיז את התקרה מעליי. שלפו את הברזל מהראש והמושיע חבש לי את הראש. הייתי היחיד בחלק המזרחי של הבניין שקרס. מצאו אותי אחרי שעות מתחת לטונות של בטון, אבל 12 אחרים נמצאו בצד השני ללא רוח חיים". לאן הגעת מכאן? "התעוררתי אחרי שבועיים וחצי בטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם. פתחתי את העיניים ובדקתי אם יש לי רגליים, כי לא הרגשתי אותן תחת ההריסות. עברתי ייסורים וסבל. הרימו אותי במנוף, כי הייתי 34 מנופח מבצקות והיה לי נמק ברגל. ירדתי קילו, איבדתי שליטה על הסוגרים. עברתי שיקום קשה וכואב. הייתי אצל באבא סאלי כדי לקבל את ברכתו, כי פחדתי שיקטעו לי את הרגל בגלל הנמק. הבאבא סאלי אמר: 'אל תפחד, תחזור למה שהיית פעם'. להורים שלי הוא אמר: 'שלא יגעו לו ברגל ולא יקטעו אותה'. לאחר הפגישה איתו חזרה לי השליטה על הסוגרים ועל חוש הטעם". ואיך התמודדת עם הידיעות על כל מה שקרה סביבך? "במהלך השיקום שאלתי לשלום החברים שלי במשמר הגבול, ואמרו לי שהם עסוקים ביחידה. יום אחד נפל לידי עיתון של מג"ב, וראיתי שכל החברים, האחים שלי בלב ובנפש, נהרגו בפיגוע בצור. קיבלתי שוק וחזרתי לאחור בהחלמה. התחלתי להיות מודע לאסון הגדול של כולנו והחלו להצמיד לי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי". איך היה המשך השיקום שלך? "אחרי שנה הורידו לי את אחוזי הנכות אחוז. כאב לי והחליש 50- אחוז ל 100- מ אותי, שאני צריך להוכיח את הנכות שלי. שנתיים לא יצאתי מהבית. סבלתי כאבי תופת. חייתי על כדורים פסיכיאטריים כדי לישון בלילה, ולקח לי זמן להתחיל בתביעות, כי לא היה לי כוח נפשי למאבק על זכויותיי". ניסית לקבל הכרה על הלם קרב? "באזעקה הראשונה בבאר שבע, נפלתי ליד הבית שלי, הרגשתי חנק ורעידות, לא היה לי אוויר. שבועיים לא יצאתי מהממ"ד. לא אכלתי ולא שתיתי. חבר אמר לי שמשרד הביטחון יפנה אותי למחסה קבוע. הרופא במשרד הביטחון אמר שאני לא מוכר על הלם קרב. הגשתי בקשה להכרה, שלחו אותי לתל אביב למכון והפסיכולוגית קבעה שההלם קרב אינו קשור לפציעה אלא לילדות שלי. הייתי בשוק, אבל לא אפסיק להילחם על זכויותיי. כואב לי הלב על איציק סעידיאן. זה העיר אותי, הכאיב לי והחזיר אותי למאבק על ההכרה בהלם הקרב שלי". מאיר ג׳ורנו: "המראות הקשים מהפיגועים בלבנון החלו לצוץ בראש שלי, וריח המוות של ההרוגים בפעילות שלנו לא עזב אותי לרגע. עד היום לא הצליחו המטפלים להוציא את לבנון מהראש שלי" האות שעורר את המערכה | הלוחם "כולם יצאו מלבנון, אבל לבנון לא יצאה מהם" מאיר ג'ורנו נפגע מאש כוחותינו ומתמודד בקושי רב עם הזיכרונות הקשים ב בית הלוחם באר שבע פגשנו את מאיר , גרוש ואב לארבעה. מאיר 58 ג'ורנו, בן היה לוחם קרבי בגולני, והוא עדיין חי את הקרבות בלבנון, את סיפורי חבריו ההרוגים ואת פציעתו. מאיר, מה אתה זוכר מהימים הקשים בלבנון ומהפציעה שלך? , תחת פיקודו 12 "הייתי מ"כ בגולני, גדוד של ברוך שפיגל, שהיה אז סגן אלוף. היינו בפעילות מבצעית בדרום לבנון. יצאנו בשני טורים, לילה חשוך. כוח אחר זיהה אותנו כאויב, ואחד הלוחמים פתח באש לעברנו. נפגעתי מכדור בברך ונפלתי, שאר הצרור עבר לי מעל הראש ופגע בסלעים שלידי. בזכות הקליע הראשון שהפיל אותי, ניצלתי מריסוס של קליעים בגופי. פינו אותי לבית חולים רמב"ם וזה היה סוף החיים הקרביים שלי ותחילת החיים האזרחיים הקרביים שלי". עם מה מצאת את עצמך מתמודד לאחר הפציעה בלבנון? "המראות הקשים מהפיגועים בלבנון החלו לצוץ בראש שלי, וריח המוות של ההרוגים בפעילות שלנו לא עזב אותי לרגע. עד היום לא הצליחו המטפלים להוציא את לבנון מהראש שלי. משיחות עם חברים שלי לצבא עולה אותה תמונה: כולם יצאו מלבנון, אבל לבנון לא יצאה מהם עד היום". מה הרגשת עם ההודעה על חלוקת אות המערכה? "קיבלתי הודעה מפיקוד דרום על טקס באוגוסט. חוויתי סערת 8- לחלוקת האות ב רגשות. מצד אחד, מישהו מתייחס למה שעשינו כלוחמי גולני בלבנון; אבל מצד שני, הייתי רוצה שגם יקלו על הלוחמים, על מי שנפגעו בנפשם או בגופם, ויסייעו להם בהמשך חייהם. ההתמודדות של הלומי הקרב לא זכתה במשך שנים להתייחסות הולמת של המדינה, ורק המקרה של איציק סעידיאן גרם להעלאת המודעות לבעיה הקשה והבלתי פתורה. המקרה שלו חייב להיות תמרור אזהרה לכל האנשים המכובדים, שאינם מודעים לעוצמת הבעיה של הלם קרב ולכמות הנפגעים מהפגיעה הקשה הזאת". הצלחת לקבל הכרה כהלום קרב? שנה מהשירות בלבנון, 39 "עברו ומבקשים מלוחמים לבוא ולהוכיח שמה שעברו בלבנון הוא אמיתי. אני מנסה לקבל את זכויותיי כהלום קרב ולצערי נזרקתי מכל המדרגות. הלומי הקרב זקוקים לחיבוק של המדינה ולהערכה על הקרבת נפשם, דבר שלא קיבלו מעולם. המציאות הזאת חייבת להשתנות. פתיחת הפצעים בעקבות ההודעה על אות המערכה רק הופכת אותי לנחוש יותר במאבק שלי למען ההכרה בכל הלומי הקרב, כל מי • שחזרו אחרים ממלחמות ישראל".