283_Halochem

תשפ״א 2021 אוגוסט-ספטמבר הלוחם | 34 ס גן אלוף עמליה מוספי נפטרה לפני שנה, בגיל שישים, מסיבוכים 11 של מחלת הפסוריאזיס. באוקטובר אשתקד הוכרז כי פורום נכות צה"ל של מחוז שפלה ייקרא פורום עמליה, כדי להנציח את זכרה ופועלה למען נשים נכות. מוספי הקימה את הפורום הארצי של נכות צה"ל לאחר שחרורה מהצבא, והיו חברות בו נשים. אחותה הצעירה של מוספי, 3,000- כ סמדר אהרוני, מתארת את התחושות: "עמליה הייתה אישה של נתינה מוחלטת, והייתה כלפיה המון הכרת הטוב. אני רואה בקריאת פורום השפלה על שמה הנצחה של מפעל חיים שעמליה רצתה בו וגם שליחות. ריגשה אותי היוזמה וריגשו אותי הנכות הרבות שהכירו את עמליה והתקשרו לשמוח איתנו. עמליה הקימה את הפורום מתוך ידיעה ברורה שלנשים נכות יש צרכים שונים מגברים, שאינם מקבלים מענה". אילו צרכים יש לנשים נכות שאין לגברים נכים? "למשל, אסתטיקה. גבר מצולק הוא אולי סקסי, אישה מצולקת מתביישת לצאת מהבית. יש הבדלים בדימוי הגוף. אישה שעברה כריתת שד צריכה אחר כך פרוטזה וחזיות מיוחדות, ואלו דברים שעולים הון. אישה שנשרף לה השיער צריכה סיוע של שקל לרכישת פאה. ושוב, גבר קירח 3,000 זה אולי סקסי, אבל לך תגיד לאישה לצאת לרחוב עם קרחת". ועמליה דאגה לכולן? "עד האחרונה שבהן. גם בשנותיה האחרונות, כשהיא כבר הייתה על כיסא גלגלים, היא ביקרה אותן בבתים ובבתי חולים, וגם את פגועות הנפש במוסדות הסגורים. היא יכולה הייתה לנסוע בהחלטה של רגע, עם המטפלת הצמודה וכיסא הגלגלים, לבית חולים הדסה בירושלים, כדי לבקר נכת צה"ל מאושפזת הזקוקה לעזרה". מה למדת על אחותך לאחר מותה שלא ידעת קודם לכן? "כשהתחלנו לארוז את החפצים שלה מצאנו כמות אדירה של מתנות שהיא קיבלה, סגורות לגמרי וארוזות. כששאלנו את המטפלת שלה למה עמליה לא פתחה את המתנות, היא אמרה לנו מה שעמליה ענתה לה 'לא באתי לעולם כדי לקחת, אלא רק כדי לתת'". שליחות ואחריות סמדר אהרוני, בת שישים, היא סגנית ראש עיריית נס ציונה, נשואה פלוס שתיים וילידת נס ציונה. היא מתארת את שירותה הצבאי של אחותה עמליה כתופעה יוצאת דופן בהחלט. לאחר שירות בסדיר בחיל הנדסה, הצטרפה עמליה לחיל האוויר כאזרחית עובדת צה"ל וסגנית מפקד יחידת הבינוי של בסיס רפידים בסיני. "התפקיד הזה התאים לה כמו כפפה ליד", מסבירה אהרוני. כלומר? "היא ידעה לנהוג ולהפעיל שופלים, משאיות, מלגזות ומנופים יותר טוב מרוב הגברים. למפקדים ביחידה היא הייתה אומרת 'אל תשלח את החייל שלך להשתמש בכלי, אם אתה בעצמך לא שולט בו היטב'. אישה בלי פחד. היא הייתה שנה וכשהייתי ילדה 12- מבוגרת ממני ב היא לקחה אותי מדי פעם לבקר בבסיס בסיני בנסיעות בטנדר פתוח שלא אשכח לעולם. היא אהבה והכירה את סיני, ויכולה הייתה לנסוע בדרך עפר בלילה חשוך כאילו כלום. מדי פעם הייתה עוצרת בעזה, שותה קפה עם ערבים, אוכלת בקלאווה וממשיכה. נראה לה בסדר שאישה תיסע לרפידים בלילה בחושך". מה הניע אותה לחיות כך? "תחושת השליחות שקיננה בה הייתה גדולה מכל פחד. מבחינתה, הדבקות במשימה הייתה לפני הכול, כי המדינה לפני הכול. היא הייתה סמכותית ועוצמתית. כל חייה היו שליחות והקרבה למדינה, ולדעתי בגלל זה היא גם לא הקימה משפחה. הייתה בה ציונות אינסופית. לא הייתה נקודה בארץ שהיא לא לקחה אליה לטיול את כל המשפחה". מלחמת יום כיפור תפסה עמליה בבסיס חיל האוויר ברפידים, שהופצץ בדקות הראשונות של הלחימה. על המראות הקשים שחזו עיניה היא לא הרבתה לדבר. "הבנו שהיא הייתה עדה לזוועות וידענו גם שהיא חילצה פצועים עם ג'יפ תחת אש כבדה של טילים, ולא הרבה יותר מזה", משחזרת אהרוני. "שאלתי אותה לימים אם היא לא פחדה, והתשובה שלה הייתה 'לכל כדור יש כתובת'. אני זוכרת אותה מבקרת פצועים ומשפחות שכולות, אך בתור ילדה לא ידעתי את גודל האחריות והכאב שלה. הבנתי רק כשהתבגרתי. אחרי המלחמה ובעקבות אותם אירועים והמתח והלחץ התפרצה אצלה הפסוריאזיס". סוג של אבק לאחר המלחמה החליטה מוספי להתגייס לשירות קבע. היא סיימה קורס קצינים וקיבלה דרגת רס"ן ואת תפקיד סגנית עמליה מוספי, נכת צה"ל שנפטרה בגיל שישים, הקימה את פורום נכות צה"ל. אחותה, סמדר אהרוני, פועלת להנצחת שמה ולקידום השיח למען זכויות נשים נכות צה"ל, נשים המתמודדות עם אתגרים קשים ומורכבים דודו לוי רייך מאת "לנשים נכות יש מימין: עמליה מוספי, סמדר אהרוני. צילום: אלבום משפחתי