283_Halochem

מפקד יחידת הבינוי של בסיס חיל האוויר בלבד, 28 , כשהיא בת 1977 בפלמחים. בשנת הועלתה לדרגת סגן אלוף וקיבלה את 1995- הפיקוד על היחידה עד שהשתחררה ב . "כשהיא יצאה לאזרחות המצב 46 בגיל של הפסוריאזיס החמיר", מספרת אהרוני. "ובשבע השנים האחרונות לחייה היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים. לבחורה פעילה ואנרגטית כמו עמליה זה לא היה קל". מתי התקבלה אצלה ההחלטה לצאת ולהיאבק על זכויותיהן של נכות צה"ל? "היא יצאה לגמלאות ומצאה עצמה נאבקת על זכויותיה, והבינה שנכות צה"ל הן סיפור אחר. היא הקימה את הפורום בתקופה שמוץ מטלון היה יו"ר ארגון נכי צה"ל. היא אמנם לא אהבה לעמוד במרכז הבמה, אבל כשרעיית הנשיא דאז, גילה קצב, הזמינה אותם לבית הנשיא, היא כן עמדה על הפודיום ונאמה, עד שהבינו. היא גם דיברה באחת מוועדות הכנסת ובכל מקום שהיה אפשר, כדי להסביר את קשייהן וצרכיהן המיוחדים של נכות צה"ל". מה היא גילתה שעורר אותה לצאת למאבק למען הנשים הנכות? "נשים נכות שפרשו מהצבא מגלות שהמערכת כבר לא עוטפת אותן וזאת בכלל אופרציה אחרת. הן מגלות שהן סוג של אבק, ושהמאבק מול משרד הביטחון להכרה בנכותן הוא מלחמה מטורפת. היא למשל לחמה שנשים יקבלו טיפולי פוטותרפיה, סוג של טיפול קוסמטי, ובסוף צה"ל הכיר בטיפול גם לנשים וגם לגברים. למרבה המזל, מצבה הכלכלי היה טוב והיא גם באה מחתך סוציו-אקונומי גבוה ותומך. אבל היא ידעה היטב שלא לכל שקל בחודש כדי לממן 8,000 אחד יש זריקה שמאטה את הידרדרות הפסוריאזיס והיא לא בסל התרופות וגם לא ברשימת התרופות של נכי צה"ל. כל זה עמד לנגד עיניה בהקמת הפורום הארצי לנכות צה"ל". מהי לדעתך המורשת הבלתי כתובה שהשאירה עמליה, בכל הנושא של טיפול בזכויות נשים נכות וגם נכים בכלל? "הנשים הנכות צריכות עזרה בהרבה תחומים, גם בהכוונה ובהכשרה. כדאי למשל שבכל עירייה או רשות מקומית יהיה משרד שייתן מענה לצרכים של נכי ונכות צה"ל. ההכרה היא דבר חשוב. צריך לדאוג לתעסוקה, להעשרה, יש הרבה מה לעשות. נכות רבות חיות לבד, בלי בן זוג לחיים, וצריך מאמץ מיוחד כדי להוציא אותן מהבית. אולי אפשרי שנכת צה"ל ותיקה תלווה נכת צה"ל צעירה, תעזור לה ותכוון אותה. "עמליה היא המודל שלי. היה לה חשוב להעניק תמיכה מורלית ונפשית לנכות. כי היא חשבה שזה לא משחק הוגן מלכתחילה. בחזון שלה ראתה עמליה ארגון בעל זרועות רבות הנותן מענה לנשים הנאלצות להתמודד עם מערכת גדולה וחזקה מהן וגם עם הנכויות שלהן. • לדעתי זה חזון חשוב וראוי". צרכים שונים מגברים" "נשים נכות שפרשו מהצבא מגלות שהמערכת כבר לא עוטפת אותן וזאת בכלל אופרציה אחרת. הן מגלות שהן סוג של אבק, ושהמאבק מול משרד הביטחון להכרה בנכותן הוא מלחמה מטורפת" סמדר אהרוני במשרדה. צילום: כלנית אחיאל