283_Halochem

45 | הלוחם תשפ״א 2021 יולי-אוגוסט מי אנחנו , אלי האריס ;45 , בת מיכל הלוי האריס , משמש מלווה של מיכל. יחד 55 בן שנה. הורים לטליה, 21 שנה, נשואים 23 .12 ; ורועי, בן 16 ; תומר, בן 18 בת איפה הכרנו "בחדר הכושר, בבית הלוחם ירושלים, מיכל: נכנס פעם אחת כמו רוח סערה בחור גבוה, שרירי, צעיר יחסית, ובבת אחת כל האווירה השתנתה ונהייתה מלאת חיים. אני עשיתי תרגילי בטן, והוא ניגש אליי והתחיל להתאמן לידי. הוא אמר לי 'את חדשה פה? באת לשמור על הפיגורה?' והמשפט עצבן אותי. כי הייתי רזה מאוד וגם לא הבנתי איך הוא לא שמע עליי, כי כשהשתחררתי מבית החולים הייתה חגיגה תקשורתית. כדי להבריח אותו סיפרתי לו את כל מה שקרה לי. הוא באמת הלך, אבל חזר בסוף האימון. למחרת נפגשנו שוב והוא דיבר איתי כמו בחור שמדבר עם בחורה. הוא לא דיבר איתי על הפציעה או על הנכות, לא שאל את השאלות שכולם שאלו אותי. נוצרה חברות מאוד יפה, אבל לא החלפנו מספרי טלפון ולא נפגשנו מחוץ לחדר הכושר". ואז נהיינו זוג "לאחר שמונה חודשים הייתי מיכל: צריכה לנסוע עם משלחת של ארגון נכי צה"ל לניו ג'רזי. יום לפני הטיסה קמתי עם מועקה, והבנתי שנקשרתי אליו. במקום לארוז נסעתי לבית הלוחם, ופגשתי אותו בחדר הכושר. סיפרתי לו שאני נוסעת למחרת לארצות הברית, והוא אמר לי 'בואי נצא החוצה'. יצאנו למקום שקט ושם הוא אמר לי 'את לא חושבת שהגיע הזמן לקדם את הקשר בינינו?' חשבתי שסוף סוף זה קורה, ואמרתי לו שהגיע הזמן. משם הלכנו לבית קפה, וזה היה הדייט הרשמי הראשון שלנו. כשהייתי בחו"ל היינו כל הזמן בקשר, ומאז לא נפרדנו". הפציעות שלנו , ויום אחד נהגתי 310 "שירתי בחטיבה אלי: ברכב, איבדתי שליטה ועשיתי תאונה. נפצעתי בברך וקיבלתי עשרה אחוזי נכות. סיימתי את הטיפול והמשכתי את השירות. הפציעה גורמת לי לכאבים ברגל ואני מתעייף מהר, אבל אני לא נותן למגבלה לעצור אותי. בזוגיות שלנו אני עושה דברים, מנקה, מבשל, עושה קניות, והכול עם הרבה אהבה ושמחה". בירושלים, 18 "נפצעתי בפיגוע בקו מיכל: . מחבל מתאבד 1996 בפברואר 25- ב עלה לאוטובוס מחופש לחייל. בהתחלה כוחות ההצלה לא חילצו אותי, כי חשבו שאני מתה. באמבולנס נכנסתי למוות קליני ורבע שעה אחרי הפיגוע כבר הייתי בחדר ניתוח. הריאות התפוצצו, איברים שעות 14 פנימיים נקרעו. ניתחו אותי במשך וחצי ובסופן אמרו להורים שלי שלא אעבור את הלילה. שרדתי את הלילה, למרות הכול, וגם את כל החודשים לאחר מכן. אמרו להורים שלי שגם אם אתעורר, אהיה צמח. התעוררתי לאחר שלושה חודשים, מחוברת לעשרות צינורות ולמכונת הנשמה, ואחרי חודש נוסף עברתי למחלקת שיקום. שתי כפות הרגליים שלי היו משותקות, איבדתי ראייה בעין אחת, שתי האוזניים עם ריאות של 19 על גבול החירשות, בת תינוקת בת ארבעה חודשים, צלקות, כוויות ופוסט טראומה. בשיקום למדתי הכול מחדש, כולל לדבר, לאכול, לשתות ולהתקלח לבד. הצלחתי לעמוד על הרגליים מחדש, למרות שלפעמים אני עדיין משתמשת בכיסא גלגלים. זה היה כנגד כל הסיכויים, אני מוגדרת נס רפואי. בסך הכול הייתי בבית חולים שנתיים. אחרי השיקום הגשמתי את החלום ולמדתי הוראה, אבל הבנתי שאני לא יכולה להיות גננת. כשנהיינו הורים, הפכתי להיות אמא במשרה מלאה". פציעה וזוגיות "החיבור הראשוני נוצר מכך מיכל: שיש התמודדות משותפת. אנחנו מבינים אחד את השני. מעבר לכך, בתוקף זה שאלי הוא המלווה שלי, סיגלנו שגרה שכל אחד יודע בה את התפקיד שלו. הוא עושה את הדברים הפיזיים, אני בעיקר מקשיבה ומייעצת. גם הילדים יודעים מה חלוקת התפקידים בינינו". טיפ לזוגיות מוצלחת "צריך שיהיה כבוד הדדי, אלי: ואפשר להסכים שלא תמיד מסכימים על כל דבר". "כבוד הדדי וקבלה של מיכל: הצרכים השונים של כל אחד בקשר. חשוב לכבד את המקום של כל אחד". בעוד עשר שנים "באותו מקום, ואם אפשר רק אלי: להשתפר, כמו יין טוב". "אני רוצה שהילדים יפרחו מיכל: ויצליחו, שנוכל ליהנות מהיחד שלנו כזוג, ובריאים וחזקים כמובן". מסר לנכי ונכות צה"ל אני גאה להיות חלק ממשפחת מיכל: נכי צה"ל. כל מלחמה של נכי צה"ל היא מלחמה שלנו". "אני הכי גאה בעולם להיות חלק אלי: ממשפחת נכי צה"ל המכובדת, וכדאי שכולם יזכרו את המשפט החשוב: 'הסבלנות מרה אך פירותיה מתוקים׳". סיפור אהבה | הלוחם אהבה בחדר כושר שחר בן-פורת | מיכל נפצעה בפיגוע, אלי נפצע בתאונה ויחד הם מתמודדים עם כל האתגרים צילום: אלבום משפחתי