Halochem_284_Digital

33 | הלוחם תשפ״א 2021 ספטמבר-אוקטובר יצחק נגרקר יצא מבונקר בדרום הרמה, אמר לסורים שכולם הרוגים ונפל בשבי. על הפוסט טראומה הוא התגבר כשעבר לגור בגולן ולהדריך סיורי מורשת קרב בתל סאקי דוד כהן צילום | אלי אשכנזי מאת ב וקר שבת אחד נכנס הילד יוגב נגרקר לחדר השינה של הוריו, יצחק ואילנה. "אבא ביקש שאעשה לו עיסוי בגב", נזכר יוגב. "כשהתחלתי לעסות את הגב שלו הופיעו פסים אדומים בולטים שלא ראיתי עד אז. הייתי המום. 'אבא, מה זה?' שאלתי. 'זה בסדר', הוא ענה". רעייתו וארבעת בניו של יצחק נגרקר הכירו את סיפורו כלוחם שריון במלחמת יום הכיפורים ואת נפילתו בשבי, ועדיין, היו חלקים בסיפור שנותרו טמונים עמוק. הצלקות על הגב נראו לעין, אבל הצלקות שבנפש לא יצאו החוצה. במשך שנים לא קיבל נגרקר הכרה בצלקות שהותירו בו העינויים והתנאים הקשים בשבי הסורי. רק שנה לאחר המלחמה הוכר כנפגע פוסט 25 טראומה ונכה צה"ל. נגרקר ובני משפחתו החלו לקבל טיפול מקצועי ולדבריו "מאז הכול אחרת". עלה 11 , נולד בהודו ובגיל 69 נגרקר, בן עם משפחתו לישראל. הוא התגייס לחיל .188 של חטיבה 74 השריון ושובץ בגדוד "זאת הייתה מלחמת ההתשה ויצאנו הביתה רק כל חודשיים שלושה. מפקד המחלקה שלי היה יואב יקיר. הוא ידע שאמי חולה ושיש בבית עוד שישה אחים, והיה מבקר את המשפחה שלי. אני נקשרתי אליו". מאותה תקופה הוא זוכר היטב את ימי הקרב מול הצבא הסורי, שהיו פורצים באופן תדיר בגזרת רמת הגולן. "חיכינו לימים האלה, היינו מאומנים ודרוכים. בסוף יום קרב היינו מקבלים בקבוק שמפניה על כל טנק אויב שהשמדנו", הוא אומר בחיוך. "החטיבה שלנו הייתה ברמה גבוהה, הייתה משמעת ומקצוענות. לדוגמה, היה צריך לפגוע בטנק אויב בפגז הראשון". לקו 74 עלה גדוד 1973 בחודש אוגוסט ברמת הגולן והתפרש מהחרמון ועד לדרום הרמה. מאחורי כל מוצב שהיה בו כוח חי"ר , עליה נמנה 3 הוצבה מחלקת טנקים. פלוגה נגרקר, הייתה באזור דרום הרמה. בבונקר ההוא הרגע