Halochem_284_Digital

תשפ״א 2021 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 36 הרגע ההוא בבונקר | הלוחם עמדו שני סוהרים גדולי גוף שהניפו אותי, החלו להכות אותי וקשרו את ידיי בחוזקה עם חוטי מתכת. זרקו אותי לתוך משאית ולקחו אותי לטיפול רפואי לרגל הפגועה. החזירו אותי למחנה ושוב היכו עם אלות ועם מקלות במבוק. הכניסו אותי לחדר קטן עם עוד שבעה שבויי צה"ל. והתחילה מסכת התעללות של מכות רצח וחקירות. הם צעקו: 'תל אביב חאלס, טבריה חאלס, עכו חאלס'. ואנחנו לא ידענו מה המצב בישראל. לא נתנו לנו לישון וקיבלנו מעט מאוד אוכל". לאחר שבועיים של תופת הועבר לכלא אל מזה. בדרך הוא ושבויים נוספים ירדו מהמשאית וצלמים של התקשורת הזרה צילמו אותם. משפחתו זיהתה את פניו באחת מאותן תמונות. גם בכלא התנאים היו קשים; שבויים. 34 הוא הוכנס לחדר קטן עם עוד מדי פעם הייתה דלת הברזל נפתחת וסוהר היה נכנס ומתחיל להכות את השבויים. לאחר שספגו מכות היו מצמידים את הידיים לקירות הקפואים כדי להרגיע מעט את הכאב. "החברים לתא היו אנשים טובים והייתה אווירה טובה. מישהו לימד אנגלית, שיחקנו שחמט, דמקה ושש בש שאלתרנו. התחלתי להתאמן ולעשות ספורט. החברים בתא קראו לי טרזן ההודי", הוא צוחק. לצד הקושי שבשבי ייסרה אותו הידיעה שכל החיילים בבונקר, בהם גם חבריו הטובים, נהרגו בגללו. "אנסבכר אמר להגיד שאנחנו נכנעים ואני לא אמרתי. לא היה לי אכפת למות והיו לי מחשבות התאבדות. חששתי שנחזור לישראל ושתחכה לי כיתת יורים". הנקמה שלי בסורים בתום שמונה חודשי מאסר הגיע רגע השחרור. "במטוס הייתה שמחה אבל אני הייתי בדיכאון. קיוויתי שיחזירו אותנו לסוריה, פחדתי ממה שמחכה לי. כשהמטוס נחת הסתכלתי מהחלון החוצה כדי לראות אם מחכים לי שוטרים צבאיים", הוא אומר. אחרי הנחיתה נלקח מיד לחדר חקירות. "החוקר הטיח בי שאנחנו בושה למדינת ישראל. אמר לי: 'לא נלחמתם, מה אתם מחייכים? הייתם צריכים לחזור בתוך ארונות מתים'. לא לקחתי את זה קשה אחרי כל מה שעברתי בשבי". בתום החקירה עלה למונית ופגש את אחד מהלוחמים שהיו נצורים בתל סאקי. "שאלתי אותו אם כולם מתו בגללי, והוא ענה שכולם בסדר ורק מחכים עכשיו לחאפלה אחרי שחזרתי. המונים חיכו לי ביבנה וערכו לי קבלת פנים חגיגית. החברים מהמחלקה חיכו לי בבית וכשראיתי אותם בכיתי בפעם הראשונה. שישה שבועות אחרי שחזרתי מהשבי אילנה ואני התחתנו". האם קיימת את הנדר שנדרת? "בטח. לבן הבכור קראנו יואב והסנדק בברית המילה היה אברהם, אבא של יואב יקיר. בהמשך נולדו לנו עוד שלושה בנים וגם עברנו לגור בקצרין. יש חבר'ה מהגדוד שמאז המלחמה לא רוצים לעלות לגולן, אבל השאיפה הגדולה שלי הייתה לחזור לגולן. זאת הייתה הנקמה שלי בסורים ואשתי הסכימה". הוא החל לעבוד במפעל של התעשייה האווירית ועבד בו עד הפנסיה. "החבר'ה אמרו שאני מזוכיסט; בבוקר, בדרך לעבודה, ראיתי את תל סאקי ואותו דבר אחר הצהריים, בחזרה מהעבודה", הוא אומר. הרבה שנים הסיפור שלך ושל חבריך לא היה מוכר. איך זה היום? "בשנים האחרונות, ובמיוחד אחרי סדרת הטלוויזיה 'שעת נעילה', יש עניין בסיפור שלנו. כל המדינה מגיעה לתל סאקי ואני נותן מורשת קרב. באים גמלאים, חניכי מכינות קדם צבאיות ועמך ישראל. לפעמים אני מרצה מדי יום. הסדרה עשתה לנו שירות גדול, סוף סוף שמעו על מה • עשתה במלחמה". 188 שחטיבה וזקוק לעזרה. נגרקר ירד מהטנק, רץ לעבר הפצוע וחבש אותו. "בדיוק סיימתי לטפל בפצוע וראיתי שיירה של טנקים סוריים נעה לעברנו. היה לי ברור שלא אצא משם בחיים. חשבתי על אבא שלי, על האחים שלי שנשארו בלי אימא ואני צריך לעזור להם, חשבתי על החברה שלי. אולם למרבה הפלא שיירת הטנקים חלפה על פנינו ולא ירתה לעברנו". נגרקר שב לטנק שלו והצוות שנותר בודד בשטח עלה לתל סאקי. בבונקר הקטן שעל התל כבר היו חיילי שריון, תצפיתנים . בעל הדרגה הבכירה בבונקר היה 50 וגדוד מפקד התצפיתנים, סגן מנחם אנסבכר. למרות פציעתו ונוכח מצב הרוח הקשה של החיילים בבונקר הצר, הוציא אנסבכר ספר תהילים וקרא מתוכו. "אני והחברים קיבלנו כוח מפרקי התהילים שמנחם הקריא. אבל אז השליכו רימון רסס אל הבונקר וגם ירו פנימה כדורי רובה. ספגתי רסיסים בראש ופגיעת קליע בקרסול הרגל. בבונקר הייתה צרחת מוות. כולם שכבו ואני עמדתי. אנסבכר ביקש שמי שיכול לצאת החוצה, שיעשה זאת ושיודיע לחיילים הסורים על הכניעה שלנו". מכות רצח וחקירות מה קרה שדווקא אתה החלטת לצאת החוצה מהבונקר? "חיכיתי שמישהו יצא, ואז החלטתי שאני אצא. השארתי את הרימונים ואת הרובה על הרצפה ויצאתי לקראת הסורים עם ידיים מורמות. אמרתי לעצמי חי-חי, מת-מת. השלמתי עם גורלי. מולי הופיעו שני חיילים סורים שכיוונו אליי את רובי הקלצ'ניקוב שלהם. בהתחלה אחד ירה ואחר כך גם השני. הסטתי את הגוף והם החטיאו. הם סימנו עם הידיים, כאילו שואלים אם יש חיילים בבונקר. סימנתי להם עם ארבע אצבעות ואמרתי 'תלאתא חלאס'. חשבתי שהם יאמינו שכולם מתים, שאני מתוך צוות טנק, שלושה נהרגו ורק אני נשארתי בחיים. התחילו ללכת אחריי עוד חיילים ואמרו כל הזמן 'טייראת, טייראת'. מאוחר יותר הבנתי שהם חשבו שאני טייס ישראלי בגלל הסרבל שלבשתי. בשעת לילה מאוחרת הגעתי למחנה המטכ"ל הסורי והכניסו אותי לחדר חקירות". מה עבר עליך במהלך החקירות במחנה המטכ"ל הסורי? "הם היו משוכנעים שאני טייס. החוקר אמר לי שהם לא צריכים שריונרים ואם היו יודעים שאני שריונר היו הורגים אותי. נעלבתי. החקירה הראשונה הייתה הוגנת ובלי אלימות. בבוקר התעוררתי לקול שקשוק מפתחות במנעול התא. מעליי "יש חבר'ה מהגדוד שמאז המלחמה לא רוצים לעלות לגולן, אבל השאיפה הגדולה שלי הייתה לחזור לגולן. זאת הייתה הנקמה שלי בסורים ואשתי הסכימה"