Halochem_284_Digital

45 | הלוחם תשפ״א 2021 ספטמבר-אוקטובר צייר מייק גיא. דרך פילטרים של צבע וצורה רואה מייק גיא את העולם סביבו מי אני , צייר. גר בגבעתיים. נשוי, 85 מייק גיא, בן אב לשלושה, סב לחמישה. חבר בית הלוחם תל אביב. בנו, ערן, גם הוא נכה צה"ל, פגוע ראש מאה אחוז פלוס. מצייר מגיל שלוש "אני מצייר כל החיים שלי. התחלתי בגיל שלוש. שנים רבות ציירתי ברישום עיפרון ופחדתי להתחיל עם צבע. אבל כשהייתי בן חמישים, שכנעה אותי אשתי להתחיל עם סדנאות והוספתי צבע. אני מצייר רק מה שאני רואה, ציורי מודל או יושב בשטח. היום, עם הטלפונים הניידים, אני גם מצלם, רואה את התמונה בראש, ומעביר אותה לבד. אני אוהב לצייר אנשים ונופים. בעיקר בישראל. וציירתי בכל הארץ, מהמדבר עד הצפון״. על כיסא גלגלים .1994 "אני חבר בית הלוחם תל אביב משנת , כשהייתי בשירות הביטחון, 1992 בשנת נשברה לי הרגל משום שחליתי בסרטן. עברתי קטיעה מאוד גבוהה, עד חצי אגן, אין לי גדם בכלל ואני מתנייד על כיסא גלגלים. יש לי גם פרוטזה ואני גם הולך, אבל העיקר על כיסא גלגלים. אני משחק טניס כיסאות גלגלים שנים רבות". ההיסטוריה שלי "הייתי ילד באירופה במלחמת העולם השנייה, וציירתי המון חיילים, כי זה מה שראיתי כל הזמן. אחרי שהלכתי לצבא, הפסקתי לצייר נושאים צבאיים. נולדתי , כשהייתי בן 1940 בבלגיה. בשנת שלוש, פלשו הגרמנים לבלגיה, צרפת והולנד. באותו יום המשפחה שלי יצאה למסע בריחה מאנטוורפן לכיוון אנגליה. לקח לנו חודשיים להגיע, עם הרבה הרפתקאות. חווינו ירי והפגזות של הגרמנים. גם בים הם הפציצו את האונייה שלנו, אבל פספסו, למרבה המזל. היה מטוס קרב שצלל לעברנו בגיחת התקפה, והיללה שלו נותרה לי צרובה בנשמה כל החיים". טוב לחיות בארצנו "גדלתי באנגליה ואני מוכר גם כניצול הגעתי למסקנה 12 שואה. כבר בגיל שכיהודים אנחנו צריכים לעלות לארץ. מלחמת השחרור השפיעה עליי. אבי היה יהלומן והיו לנו חיים טובים ומפונקים אבל אני התחברתי לארץ. למדתי שנה באוניברסיטה העברית, חזרתי לאנגליה ללמוד ולאחר שסיימתי לימודים עליתי . הלכתי 24 , בגיל 1960 ארצה בשנת לנח"ל מוצנח, עברתי קורס מ"כים, שירתי בששת הימים, יום כיפור, עזה, שנה בצנחנים". 25 שטחים. עשיתי מילואים הפציעה והציור "אחרי הקטיעה היו תקופות ארוכות שלא יכולתי לעבוד או להסתובב, אז ציירתי. שילבתי את הצבע בגיל מאוחר והוא הוסיף לי עולם שלם. אני מדבר עם צבע, משתמש בצבע בתור דרך להביע את מה שאני רואה ומה שאני מרגיש, בתור משחק. בציור אני יכול ליצור עולם שלי שהוא לא בדיוק מה שרואים, כי בשביל זה יש מצלמה. אני מתרגם את העולם בדרך שאני רוצה, מדגיש צבע זה או אחר, יוצר אווירה. דבר אחד אני לא עושה, אני לא מצייר שום דבר עצוב. אני לא מתייסר. יש מספיק סבל וצער בעולם ואני לא מצייר נושאים קשים. יש אמנים שמתמחים בזה, ואני דווקא לא". הבן שלי ואני "ערן, הבן שלי, היה לוחם באגוז ונפצע קשה בתאונת דרכים. שני חברים שלו נהרגו, והוא בקושי שרד. היום הוא אוהב אמנות וגם הוא מצייר בבית הלוחם, עם החבר'ה הצעירים פגועי הראש. הוא אוהב אמנות, לבקר במוזיאונים וגלריות ונהנה מזה. יכול להיות שהוא קיבל את זה ממני". צבע זורם על הבד "אני מצייר בצבעי אקריליק. זה צבע נוח, מתייבש מהר, ואפשר לערבב. אני משתמש בהרבה צבע והתחושה היא כמעט כמו צבע שמן. בהתחלה פחדתי לשים צבע על הבד אבל באיזשהו שלב השתחררו לי המגבלות והתחלתי לשפוך צבע. כל הכיף הוא לעבוד עם הצבע ולערבב. לפעמים אני מרגיש כמעט כמו פיסול. משתמש בשפכטל ומפסל עם גושים ותנועה באמצעות הצבע. הציור גורם לי להסתכל אחרת על העולם ולהעריך את היופי והעניין. לאן שאני הולך אני רואה משהו שאולי יהיה אובייקט לציור. אני גם אוהב את עולם האמנות. מבקר במוזיאונים, גלריות, קורא ספרי אמנות. זה אחד מהבסיסים של החיים שלי. גם עם הפציעה, היצירה נותנת טעם לחיי ומאתגרת אותי. אין כמו לקחת בד ריק ולמלא אותו בחיים". מעיין היצירה | הלוחם סנטימטר 90 x 70 , , אקריליק על בד 2018 ," "חוף ג'סר א-זרקא צילום: אפי פז