Halochem_285_Digital

17 | הלוחם תשפ״ב 2021 נובמבר-דצמבר הראשונים היו לדליה בדש־שץ, אם הפצועים, אישה שהתנדבה כל חייה למען הפצועים והפצועות. "היא אמרה לי: 'אליעד, לטלפון הזה חיכיתי שלושים שנה'", נזכר אברקי. בדש־שץ התגייסה למשימה ויצאה למרתון פגישות בכנסת, ברשויות מקומיות ואצל כל מי שהכירה, כדי לקדם את רעיון יום ההוקרה. בגיל שמונים הסתובבה בדש־שץ ברחבי הארץ באוטובוסים וברכבות, כדי לקדם את הרעיון שסיכם במידה רבה את מפעל חייה. היא נהגה לומר "למה רק את המתים מנציחים ואת מי שנשארו בחיים והם סובלים לא מוקירים?" בדש־שץ .2018 נפטרה בשנת צילום: אלבום משפחתי אליעד אברקי, תנועת בני עקיבא: "היה פצוע שאיבד רגל במלחמת לבנון השנייה ואמר לי שאשתו ושתי בנותיו צריכות באמת את יום ההוקרה. כי הן שלחו אבא עם שתי רגליים וקיבלו אותו חזרה עם רגל אחת" דליה בדש־שץ, אם הפצועים, נהגה לומר "למה רק את המתים מנציחים ואת מי שנשארו בחיים והם סובלים לא מוקירים?" דליה בדש־שץ, אם הפצועים 2012 יום ההוקרה הראשון התקיים בשנת כאירוע ניסיוני, בבאר שבע ובגבעתיים. "רוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע, התלהב מהרעיון ואימץ את היום", נזכר אברקי. גם בגבעתיים היו חבר'ה שהתלהבו מהרעיון וזאת הייתה השנה הראשונה". הרכבת יצאה לדרך ובהמשך קיימו הפעילים עשרות פגישות כדי לקדם את יום ההוקרה. הם פגשו מנהלי בתי ספר, מנהלי רשתות חינוך, פוליטיקאים כמו לימור לבנת, יוני שדבון, אבי וורצמן, מוץ מטלון. כל אוזן קשבת שאפשר היה לעניין בנושא קיבלה התקבלה החלטת 2014 פנייה. בשנת ממשלה המכירה ביום ההוקרה, וקובעת כי היום יצוין באירוע בבית הנשיא ובכנסת ישראל. "השנה כבר הרגשתי שזה יצא מאיתנו", מסכם אברקי. "עבדנו לאט לאט, מלמטה למעלה, נתקלנו גם בהתנגדויות, אבל עכשיו אנחנו רואים שהמדינה תפסה אחריות. היסטורית, ייתכן שהשינוי קשור למקרה המצער של איציק סעידיאן ולרפורמת נפש אחת שהגיעה בעקבותיו. בשנה הבאה כבר יהיה טקס ממלכתי. היה פצוע שאיבד רגל במלחמת לבנון השנייה ואמר לי שאשתו ושתי בנותיו צריכות באמת את יום ההוקרה. כי הן שלחו אבא עם שתי רגליים וקיבלו אותו חזרה עם רגל אחת. יום ההוקרה נתן לו מקום, לגיטימציה וכבוד".