Halohem286

27 | הלוחם תשפ״ב 2022 ינואר-פברואר התברר שאחד הקליעים חתך את הריאה הימנית שלי לשניים". איך הצלחת לצאת מתופת של יריות ולהישאר בחיים? "הגיע כוח בריטי כדי לחלץ אותנו, אבל ירו עליו והוא הסתלק. החיילים הבריטים חזרו אחרי כמה שעות עם משאית, העמיסו אותנו ואת ההרוגים כמו שקים, ונסעו במהירות לבסיס שלהם ליד נהריה. הזריקו שהיה 10 לי משהו, והתעוררתי בבית חולים אז עם צוות בריטי. ניתחו אותי והחזירו לי את הדם שאיבדתי". החייל הבודד ברוך מצא עצמו שוכב שבועות ארוכים בבית החולים. למרבה המזל, נתקלה בו חנה חושי, היו"רית של ארגון אימהות עובדות ורעייתו של ראש עיריית חיפה, אבא חושי, ולקחה אותו תחת חסותו. "היא הייתה כמו המטפלת שלי", הוא נזכר בחנה בערגה, "ואם היא לא יכלה להגיע לראות מה שלומי, הייתה שולחת עובדת שלה עם דברים שאני צריך. היא גם סידרה לי חודש בבית ההבראה בודנהיימר. תקופה מסוימת גם ישנתי בבית משפחת חושי עם בנם, שהיה בן גילי, עד שחנה המדהימה הבינה שאני חולה הגה וסידרה לי להיות נהג של מפקד מחוז חיפה, עם אוטו אמריקאי גדול, בלי שהיה לי רישיון נהיגה". אבסורד של נכים לאחר שהתהפך עם המכונית האמריקאית, עבר ברוך להיות הנהג של מנהל בית החולים בו אושפז. בהמשך עבר לגור בבית החיילים ביפו וסידרו לו עבודה כנהג של אליעזר גלילי, העורך של ביטאון צה"ל, "מערכות". גלילי גר אז בקיבוץ מרוחק והיה מגיע פעם בשבוע לתל אביב. ברוך מצא עצמו עם מכונית אמריקאית חדישה והרבה זמן פנוי. "אהבתי לטייל ביפו, שהייתה אז מקום של צעירים, ושם גם פגשתי את אשתי, , בת לעולים חדשים מרומניה. 17 רחל, בת התחתנו בחצר הבית של ההורים שלה, עם פטיפון וסנדוויצ'ים, ומי שחיתן אותנו היה הרב הראשי לצה"ל, הרב שלמה גורן. נולדו לנו שתי בנות, חדווה וזהבה". לאורך כל התקופה לא היה רשום ברוך כנכה מלחמה, ויותר מזה, התיק הרפואי שלו נעלם ולא נמצא עד היום. אז הוא ← "הבריטים ידעו שאנחנו בדרך לישראל והודיעו שהם עוצרים את הספינה ואותנו. אבל אנחנו החזרנו מלחמה, עשינו שביתה וגם מהומות, כי ידענו שהם זוממים להשיט אותנו למחנה מעצר בקפריסין. בסוף הם השתכנעו ונתנו לנו לשוט לנמל חיפה"