Halohem286

תשפ״ב 2022 ינואר-פברואר הלוחם | 32 להושיט חבל נוסף על כל אלו, עמישב פעיל במיזם של 13 עמותת העטלף, עמותה של יוצאי שייטת המבקשת לעודד מעורבות ותרומה לחברה הישראלית. פלאי משתתף בפעילות בשם חבל זוג. מה זה אומר? מדוע החליטו לקרוא לפעילות בשם חבל זוג? , החבל 13 "חבל זוג הוא מונח משייטת המקשר בין זוג צוללים בצלילה קרבית מבצעית. אצלנו מדובר בציוות של בוגר היחידה ללוחם משוחרר מצה"ל המתמודד עם חוויות לחימה ושירות מורכבות. הפעילות מתיישבת מעולה על אנשי השייטת, המביאים למפגש את החוויות שלהם. אלו אנשים שאני מלא הערכה אליהם, הם פשוטים, ישירים, צנועים. הם בלי פוזות". מה תפקידך במפגש הזה? "אני מרגיש זכות גדולה להיות שייך לפרויקט המדהים הזה. משהו בחיות שלי ניצת מחדש, ואני עם תחושה שאני נתרם מהקבוצה הזאת לא פחות ממה שאני תורם ואולי אף יותר. אשתי, לירז, רואה איך אני מחכה למפגשים ואיך אני חוזר מלא באנרגיות טובות. במפגש אני קודם כל עמישב, שגם היה לוחם ונפצע ומתמודד עם השלכות הפציעה על החיים. עצם זה שאני פצוע, אני חלק מקבוצת השווים, ויכולת ההבנה שלי וההזדהות עם החברים היא טבעית ומתאפשר שיח כן ופתוח בינינו". כפצוע אתה יכול לטפל יותר בקלות בפצועים אחרים? "הם רואים בי כתובת ולא אדם מנותק. הפציעה שלי נראית והם יודעים שאני אדם שעברתי ועובר דברים וקשיים, כאב ותסכול. נוצרו לי שיחות אישיות עם מתנדבים ומשתתפים והם הופכים לחברים. הרבה פעמים הקשר הוא דווקא בין המפגשים בשיחות טלפון, במצבי משבר, בהכוונות לטיפול, בסיוע בתהליך ההכרה מול משרד הביטחון ועוד. אני נוכח ונמצא כדי לדבר עם הזוגות, כדי להכווין ופשוט כדי להיות". מה המטרה של המפגשים מעבר לפעילות הפיזית? "אנחנו נפגשים בכנרת פעם בשבועיים, שטים בכל מיני כלי שיט ועושים פעילות ספורטיבית ומאתגרת. הרעיון הוא שהבחור הפוסט טראומטי עובד על הסיפור של ההימנעות. פוסט טראומטיים נמנעים מהרבה דברים שעבורם עלולים לעורר את הטראומה. בעקבות כך החיים הולכים ומצטמצמים ובמצבים קיצוניים אנשים לא יוצאים מהחדר שלהם. בחבל זוג נוצרת אינטראקציה וקשר ארוך טווח ואינטנסיבי שהוא מעבר למפגש. נוצרות חברויות אמיצות. נכון, תמיד יהיו רגעים קשים והמאבק הוא יומיומי, אבל הפעילות נותנת לכולנו דחיפה קדימה ומאפשרת לחיות • טוב יותר". לאחר החלמה ממושכת בסורוקה הועבר פלאי למחלקת שיקום בתל השומר, שם היה יותר משנה, ובמהלכה גם יצא לניתוח בארצות הברית. "לכל כדור שהיה בי הייתה כתובת. כל כדור גרם לפגיעה", הוא אומר. למצוא כיוון מתאים בזמן השיקום הארוך והאינטנסיבי שעבר החלה לחלחל אצלו ההבנה שמסלול החיים שראה בעיני רוחו לא יתממש. הוא לא יוכל להיות חקלאי במושב כפי שתמיד חלם. באותה תקופה הכיר את לירז ונישא לה. בעקבות לימודי עבודה סוציאלית שהיא למדה, הבין כי הכיוון מתאים לו ומעניין אותו. מדוע החלטת שמתאים לך דווקא הכיוון של עבודה סוציאלית? "עמדו לנגד עיני פצועי צה"ל ובני נוער. אחד האנשים שהשפיעו עליי במהלך השיקום ובבחירת המסלול המקצועי הוא דוד שלי, ארנון פלאי ז"ל. את ארנון לא הכרתי, הוא נפטר כשהייתי בן שבעה חודשים. הוא היה מ"פ בקורס קציני שריון ונפצע קשה בתרגיל. הוא החלים והשתקם, אבל נפטר בשל סיבוך של אותה פציעה. אחרי שנפצע והחלים, הוא החליט להקדיש עצמו לתחום החינוך. הוא הגיע לחצור הגלילית והיה מרכז נוער ומנהל המתנ"ס. המטרה שלו הייתה לגרום לבני היישוב לפתח ולנהל את כל מישורי חייהם, ללא אנשים מבחוץ הבאים והנעלמים לאחר תקופת מה. דמותו של ארנון ואופן התמודדותו עם פציעתו הם מקור כוח בעבורי ומלווים אותי בקבלת החלטות". פלאי ורעייתו לירז הם הורים לשישה ילדים: עברי, גפן, חרות, בארי, שחר וזהר. מאז שסיים את לימודיו במכללה האקדמית תל חי הוא עובד כעובד סוציאלי בשלל מקומות. הוא מטפל במרכז משאבים בקריית שמונה; מנחה קבוצת חוסן לתושבים מרמת הגולן הסובלים מפוסט טראומה על רקע צבאי וביטחוני; עובד סוציאלי בישיבת ההסדר ברקאי בחיספין, לחרדים לפני גיוס לצבא, ובתנועת רגבים. פלאי גם משתתף במיזם בחוות הרכיבה רמות, ומלווה קבוצה של פוסט טראומטיים הרוכבים על סוסים. "כיום אני לא מסוגל לרכוב על סוס, וזאת התמודדות עבורי שאני לא יכול לקחת חלק ברכיבה עם הקבוצה. אנחנו מדברים על כך בקבוצה וזה דווקא מוסיף משהו מיוחד לתהליך הקבוצתי. אחד מחברי הקבוצה לא מפסיק לחשוב על פתרונות שיסייעו לי לרכוב, ובקרוב יביאו לי אוכף צד שאמור להיות הרבה יותר נוח עבורי ואני ממש מקווה שאוכל להצטרף כאחד הרוכבים. גם אם זה לא ילך, הניסיון הזה מחמם לי את הלב". "במפגש עם הפצועים אני קודם כל עמישב, שגם היה לוחם ונפצע ומתמודד עם השלכות הפציעה על החיים. עצם זה שאני פצוע, אני חלק מקבוצת השווים, ויכולת ההבנה שלי וההזדהות עם החברים היא טבעית ומתאפשר שיח כן ופתוח בינינו" פצוע ועובד סוציאלי | הלוחם