33 | הלוחם תשפ״ב 2022 מאי-יוני להיות בת של פדוי שבי אביה של הילה פלורסהיים־בראון הוא פדוי שבי פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור. הרומן שכתבה, "זר לא יבין", נותן הצצה לטראומה המתגלגלת ב הבינה הילה פלורסהיים־בראון 12 גיל לראשונה מה עובר על אביה. "היינו בשליחות בצ'ילה, וזאת הייתה הפעם ראשונה שהתגוררתי בבית ההורים ולא בבית הילדים", היא נזכרת. "באמצע הלילה התעוררתי לזעקות ואנקות כאב של חיה פצועה. צעדתי בשקט לעבר הקולות ושם ראיתי אותו. שוכב על בטנו, רגליו וידיו פשוקות, כאילו קשורות לצידי המיטה, והוא מתנועע וזועק ונאנק. אז הבנתי מה קורה כשהעיניים נעצמות. איך כל הריחות והמראות והעינויים קמים לתחייה. מאותו רגע הבטתי בו קצת אחרת. הבנתי שבתוך האבא המדהים הזה מסתתר גם פצע כואב שייתכן שלעולם לא יגליד, ודימומו זורם ומגיע להרבה רבדים, פיזיולוגיים ונפשיים". והיא ממשיכה לחבק את אותה הילה של 46 פלורסהיים־בראון היום בת ולצעוד איתה. הספר שחיברה, "זר לא יבין", הוא רומן דוקו־ספרותי, 12 גיל חלקו בדיון וחלקו מציאות, והוא מספר על אישה הגדלה בצל המלחמה חיילי צה"ל 300- הפרטית של אביה. "אבא שלי הוא אחד מתוך יותר מ שנפלו בשבי במלחמת יום הכיפורים", מתארת הילה. "הוא סובל מפוסט טראומה ובמהלך החיים מתוך האבא הכריזמטי, השלו, נעים ההליכות, המצחיק והשטותניק, היה פורץ אדם אחר, חיה פגועה ופצועה. ברגעים הללו הכול היה קופא". החלה פלורסהיים־בראון לכתוב ולאסוף חומרים: "תיעדתי עבור 12 בגיל עצמי את רגעי הגאות ובמיוחד את רגעי השפל. צללתי לסיפורי המלחמה והשבי מתוך רצון עז לחוות ולהבין. כשנולד בני בכורי, עם שיתוק מוחין, הבנתי כמה זרועות הפוסט טראומה נגעו גם בי. החרדות, הדריכות המתמדת, התחושה שהאיום מסתתר בכל פינה, השינה השטחית ותמיד להיות בהיכון. נחשפתי למושגים של זליגת פוסט טראומה וטראומטיזציה משנית, והתחלתי לחקור את התופעה. גיליתי כמה אני לא לבד. אצל כל אחד הסיפור קצת שונה, אבל אצל כל אחד זרועות הפוסט טראומה נוגעות בדרך מאוד פרטיקולרית". מאיפה נבע הרצון לתאר את כל ניסיון החיים שלך באמצעות כתיבת ספר? "התיישבתי עם ערמת החומר שהצטבר אצלי במשך שנים והחלטתי להפוך אותו לרומן דוקו־ספרותי, כדי לחשוף מציאות שאינה מוכרת לרבים אבל היא חלק משמעותי מפסיפס הדי.אן.איי בחברה שלנו. אין כמעט משפחה בארץ שהלם הקרב או הפוסט טראומה לא חדרו את קירות ביתה בדרך זו או אחרת. הספר נכתב בהשראת החיים שלי ומבוסס על סיפורים אמיתיים, אך הוא אינו אוטוביוגרפי. נתתי לעצמי את החופש הספרותי לשנות, להזיז, לשזור, ליצור גשרים. היה חשוב לי שהספר ייקרא כרומן". את מאמינה שהכתיבה יכולה לחולל שינוי ביחס לפוסט טראומטיים? "יש כאן מציאות כאובה ומורכבת שהיא שלנו. אנחנו חייבים להצית את האמפתיה כדי שיבוא שינוי, כדי שנלמד כחברה וכמדינה לחבק את כל אלו ששבים הביתה עם המלחמה. אני מאמינה שככל שהחשיפה תהיה אמיתית ואותנטית, כך גם פקיחת העיניים, והלוואי גם השינוי. אני מקווה שאנשים יישאבו לסיפור, יחושו את החוויה ויצליחו להבין ולו במעט את מה שזר לא יבין". שולחן עגול מתמשך שבוע לאחר יום האישה, בפורים, יצאה משלחת מטעם הארגון לפגישה בנושא נשים עם ראש אגף שיקום נכים, לימור לוריא. בפגישה נכחו נשים פצועות; יו"ר הארגון, עו"ד עידן קלימן ומפקחת ארצית על שירותי שיקום, רונית סנדרוביץ. המטרה הייתה לדון בצורך לשנות את התפישה אודות פצועות צה"ל והטיפול בהן. עלו לדיון מגוון נושאים כמו ועדות רפואיות ונוכחות נשית בוועדה, הפניות לרפואת נשים בבדיקות מקיפות ובדיקות סקר, עזרה בבית לנשים שהן אימהות, תמיכה נפשית ועוד. הפורום יקיים פגישות נוספות בעתיד כדי להוביל את השינוי הדרוש בטיפול בפצועות ובבני ביתן. הוסכם על יציאה לסקר צרכים ואיסוף של מידע. הארגון פתח מייל ייעודי לפניות של נשים, אתן מוזמנות לכתוב ולהעלות נושאים הדורשים טיפול. כתבו לנו: מייל ייעודי לפניות של נכות צה״ל
[email protected] הרשמה לתוכנית "עכשיו אני!" https://bit.ly/3IRpycU מפגש נשות צה"לי במרץ התקיים בבית הלוחם תל אביב מפגש של 3- ב נשים לנפגעי תגובות קרב. פורום צהל"י, צבא הגנה למשפחות ישראל, הוא התארגנות של בנות זוג ללוחמים נפגעי תגובות קרב המבקש ליצור קהילה תומכת לנשים. בקהילה מקבלות הנשים מקום להתייעצות אודות מיצוי זכויות ומשתפות קשיים והצלחות קטנות בהתמודדות היומיומית. כשישים נשים מרחבי הארץ נהנו מארוחה מפנקת, הופעת פלייבק מבדרת, קריוקי וריקודים. בערב נכחו מיטל סמט, רמ"חית נפגעים ופצועים, ויו"ר הארגון, עו"ד עידן קלימן. "המשפחות הן חלק אינטגרלי מהדי.אן.איי של הארגון", אמר קלימן לנוכחות. "פניתן למקום הנכון, לחיק המשפחה של ארגון נכי צה"ל, בבקשה להגשים חלום, והתפקיד שלנו הוא • לשרת אתכן ולהגשים את החלומות שלכן". צילום: שרה אשכנזי צילום: סיון בראון