halochem 288

תשפ״ב 2022 יולי-אוגוסט הלוחם | 36 המלחמה? מספרים שהעורף היה בחששות ואילו בצבא היה מוראל גבוה. איך אתם חוויתם את הימים ההם? "הייתה הרגשה של לקראת חיה שרון: מלחמה ושל כוננות גבוהה. שירתי ביחידת המחשב האלקטרוני של צה"ל, ממר"ם. ביחידה היה לחץ גבוה בעבודה ונראה שהמפקדים הבכירים ידעו שתפרוץ מלחמה. היה גיוס וארגון מילואים. כל הרישומים הגיעו ליחידת המחשב וצריך היה לעדכן את הכול. מצב הלחימה עורר פעילות עצומה ביחידת המחשב. לנתב חומרים, מברקים, ניירות של הרצים בין היחידות ולהטעין הכול למחשב". "אחרי יום העצמאות קיבלתי יהודה רז: צו מילואים. לקחו אותנו לדרום, לנחל עוז, ,11 ושם היינו כל הפלוגה שלנו, חטיבה . הייתה אווירה של מתח באוויר. 115 גדוד כשהגענו לדרום, התחילו שמועות ודיבורים, ושם עסקנו בהקמת מערכי הגנה, תעלות קשר מגני הילדים לבית ההורים, גדרות וכל מה שקשור בהגנה". "בתקופה שלפני המלחמה ניסים ברדה: שכבתי בבית חולים פצוע, כי נפצעתי בפעולות תגמול בסמואה. באפריל יצאתי מבית החולים, ואז הייתי בקולנוע אלנבי, ופתאום הדליקו את האורות אמרו לכל וצנחנים 7 החבר'ה שהם חיילים מחטיבה לצאת החוצה. יצאנו, עלינו לאוטובוסים, ולקחו אותנו לבסיס במחנה נתן. הייתי חבלן וגם צלף. מהמחנה נסענו לגבולות, ושם היינו בכוננות, וקיבלנו הודעה מגורודיש, שהסיסמה תהיה סדין אדום". "כחודשיים לפני המלחמה דוד אלפנדרי: הייתי סגן אלוף במילואים, סמג"ד בחטיבה , והייתי אחראי על הקו העירוני מנוטרדם 16 עד מנדלבאום. פטרלתי את הקו והשגחתי על הנקודות. הייתה אחריות מיוחדת בקו, ורק קצינים קיבלו היתר להפעיל את המתקן שהיה ממוקם מול שער מנדלבאום ובעזרתו ביוני 5- אפשר היה להפציץ את הקו. ביום ה בשעה שמונה בבוקר עוד הספקתי לשמוע שדפקו את כל שדות התעופה המצריים". על מוקשים ופגזים ספרו לנו בבקשה, איפה נפצעתם ואיך? "ביום חמישי בבוקר הודיעו חיה שרון: לנו שאנחנו יוצאים למשימה מיוחדת. עלינו חמישה אנשים על טנדר ונסענו לנחל אל עריש. בתוך הנחל היו שני טורים של טנקים רוסיים חדשים, מכוסים בחול ובניילונים. המשימה הייתה לקחת את החומרים שיש בתוך הטנקים כדי לחייל אותם לצה"ל. לקחנו את החוברות והמשכנו. הגענו לצומת שהיה חסום והנהג נסע לאחור. עלינו על מוקש. עפתי לרוחות השמיים. היה שקט אטומי. בשניות שעפתי ראיתי את כל משפחתי לנגד עיניי, שכבתי בדממה וחשבתי שכך מגיעים לגן עדן. אחרי איזה זמן הצלחתי להזיז את האצבעות, ואמרתי כנראה שאני חיה. הגיעו לאסוף אותי וצעקתי 'אתם לא לוקחים אותי מכאן בלי התיק השחור!' כי שם היה לי החומר הסודי". "הייתי במחלקת חבלה יהודה רז: של הגדוד, פינינו נפגעים שנכנסו לשדה מוקשים וגם את הכביש החסום באבנים ובמוקשים בכניסה לעזה. ביום שישי לקחו אותנו מעזה לרפיח, לטהר את המוקשים גם שם. בשבת בצהריים קיבלנו הודעה שארבעה חבר'ה יצאו לסיור ועלו על מוקשים, נהרגו כל הארבעה. נסענו חבר'ה, על קומנדקר, ונכנסנו לשדה 13 מוקשים. לא אמרו לנו. עלינו על שני מוקשים, ארבעה חבר'ה שלי נהרגו, כולם עפו החוצה ונפצעתי קשה". "בחמישי לחודש קיבלנו ניסים ברדה: את האות סדין אדום, הגענו לצומת חאן יונס רפיח ונלחמנו. הגענו לג'יראדי ושם היו ארבעה טנקים ובתוכם היו קהלני, אמנון גלעדי, שמאי קפלן ואודי להט. פרצנו תראו אותנו | הלוחם "ראיתי את ארבעת הטנקים עולים בלהבה, באוויר. ניסים ברדה: יצאנו מהזחל אני ודרור, זיכרונו לברכה, ורצנו לכיוון הטנקים, לעזור. כולם נהרגו, מי שהיה חי זה קהלני, הוצאנו אותו, כיבינו אותו וזהו. ואז חטפנו שלושה פגזים, אני נפצעתי קשה, דרור נהרג. עפתי באוויר, והבנתי שכבר אין לי רגל"