halochem 288

תשפ״ב 2022 יולי-אוגוסט הלוחם | 38 תראו אותנו | הלוחם במקומה עד היום. בכל זאת, מדינת ישראל הקטנה עמדה איתן מול שלושה צבאות מפוארים, ותמיכה של העיראקים". "אני חושב שכתוצאה יהודה רז: מההצלחה הגדולה בששת הימים, משהו קרה בצבא, ואנשים התחילו להתייחס פחות בכובד ראש לעניין של צבא ולחימה, להתנדבות, הייתה נפילה לדעתי. מעוצמת הניצחון, נהיינו שיכורים, כאילו אנחנו יכולים לעשות הכול. ואז באה מלחמת יום הכיפורים ודפקה לנו בפנים". "בלי לפגוע בשום מלחמה, דוד אלפנדרי: היום בציבור יש געגוע למישהו שייזום כמו אז. בששת הימים, בזכות היוזמה וההעזה, המלחמה נגמרה ביום. היום אנחנו אוכלים חרא כל פעם וזה לא משתנה. בששת הימים היה שינוי לזמן רב. היום יש הרגשה שנכנסנו לאיזה פלונטר ואנחנו לא מצליחים ביצירתיות לנצח". הדרך לשיקום איך חוויתם את השיקום, את היחס מצד מוסדות המדינה? "אגף השיקום פשוט נפנף ניסים ברדה: את האנשים, תבוא היום, תבוא מחר. מגיעה לךתחנתדלק, אבלבעודעשריםשנהתקבל. שיחקו איתנו איך שהם רצו. כשהשתחררתי הגעתי לאגף השיקום ביפו ואמרתי שאני רוצה להשתקם. אמרתי שאני רוצה שיקום, לעבוד, לא משנה לי איפה. התחושה ביחס לפצועים הייתה לא הכי נחמדה. באגף היו מטרטרים הרבה. אני מצטער מאוד להגיד את זה, אבל אני הייתי אלים, ורק על ידי כוח הצלחתי לקבל שיקום". "בתהליך השיקום צה"ל דוד אלפנדרי: ובית החולים היו נהדרים. המשפחה והקרובים התייחסו אלינו כאל גיבורים. לאט לאט התחלנו לגלות שני סוגים של פצועים. כאלה שרצו לחזור לחיים וכאלה שהרגישו מסכנים והתחילו לחיות מהפציעה. הסוג השני היו במצב הכי גרוע, כי הם סבלו יותר, התלוננו יותר, ולהם פחות האמינו. לאט לאט יצאתי מהעניין, חזרתי לעבודה. כאילו הפציעה נתנה איזה בוסטר, שאתה צריך להצליח, אתה לא יכול ליפול מהמסוע". "אחרי מלחמת ששת הימים, חיה שרון: הטיפול היה אישי. הגיעו אלינו הביתה, שכבתי בגבסעלמיטה כמעטשנה, והעובדת הסוציאלית, שלא היה לה רכב צמוד, נסעה בשני אוטובוסים והגיעה עד אליי. השיקום הרפואי היה לא קל, ומבחינת האגף, היה ברור שהשיקום שלי יהיה באוניברסיטה, בלימודים. עם התנאים הקשים, עם גבס הליכה, קיבלתי דיור במעונות והשיקום שלי היה בלימודים". לכל אחד יש נפש אחת כמי שכבר ראו מאבק אחד או שניים בחייכם כנכים, מה אתם יודעים על רפורמת נפש אחת ומה דעתכם בנושא? ברפורמת נפש אחת רצה דוד אלפנדרי: ארגון הנכים להסביר שאם הממשלה לא תקבל החלטה להפוך את השיטה, ולראות את הנכה במרכז, אנחנו שוברים את הכלים. זה השיג את מטרתו. בעבר משרד הביטחון התייחס אלינו כאל מעמסה. כשהקימו לנו חשבו שנשב ונדבר, 2017- את הקבוצה ב 'אני לא ישן בלילה, יש לי טראומות' וכולי. במקום זה הם מצאו קבוצה שאומרת: ׳תפסיקו לבלבל לנו את המוח וקודם כל תגידו לנו מה מגיע לנו׳. בעקבות המאבק בקבוצה ענו לי על הבעיות שהיו לי אז. "עם הגיל חלה הרעה בבריאות, הפציעות יוצאות חיה שרון: ומפריעות לנו יותר. לקטועים לא גדלה הרגל, לגדועים לא גדלה היד, אלו שלא יכולים ללכת, לא יכולים פתאום לרוץ על הגבעות. לפני כמה שנים גילו פתאום שלא טיפלו יפה בנכי ששת הימים" ←