halochem 288

תשפ״ב 2022 יולי-אוגוסט הלוחם | 40 תראו אותנו | הלוחם היום יש לי את הטלפון של העובדות באגף, והן חוזרות אליי ומנסות לפתור כל בעיה שיש לי". "עד נפשאחת, אגף השיקום ניסים ברדה: התייחס אלינו כאל גנבים, סחטנים, מי שרוצים רק לעשוק את משרד הביטחון. היום, אחרי המקרה של איציק סעידיאן, ועידן, יו"ר הארגון, שנכנס לתמונה, הזיזו דברים. ההפגנה הגדולה שעשינו גם הזיזה דברים. והודות לזה שהיא הזיזה דברים, יש לי היום פרוטזה". "בגדול, חל שיפור ניכר יהודה רז: בהתנהגות של הפקידות באגף השיקום. היו תקופות שכדי לקבל את הטיפולים טרטרו אותי בלי סוף והיו המון תקלות. בתקופה האחרונה התחילו לעבוד יפה. לי אין טענות לגבי כסף. השירות והטיפול היו בעייתיים והיום חל שינוי ניכר". "עם הגיל חלה הרעה חיה שרון: בבריאות, הפציעות יוצאות ומפריעות יותר. לקטועים לא גדלה הרגל, לגדועים לא גדלה היד, אלו שלא יכולים ללכת, לא יכולים פתאום לרוץ על הגבעות. לפני כמה שנים, גילו פתאום שלא טיפלו יפה בנכי ששת הימים, והבטיחו לנו עובדת סוציאלית אחת שתטפל בנושא הגריאטרי. בתקופה שהיינו בקבוצה, הייתה לנו אוזן קשבת, אבל הבנו שעובדת אחת וגם ראש האגף לא יכולים לטפל היום בכמות כזאת של פצועי ששת הימים, בשעה שיש עוד נכים ממלחמת השחרור שאינם זוכים לטיפול. לאורך השנים כולם הסתדרו, שתקו, נלחמו על החיים שלהם והשתקמו. היום הגדילו את המערכת, פתאום יש אל מי לפנות ואני מרגישה שמישהו שם רואה את השם שלי בתוך השורות". "במשך השנים, תודה לאל, אהרון שילה: השתקמתי. חרה לי איך שהתייחסו אליי בוועדות הרפואיות, כאילו אני אחד שבא לגנוב. כאילו עשו לי טובה ונתנו לי אחוז נכות מסוים, ובהמשך, עם עורך דין, הצלחתי להגיע למצב שקיבלתי יותר. עוד חצי שנה אני בן שמונים, ואני עד היום לא שוכח איך הסתכלה עליי מנהלת שנכנסתי אליה, ואמרה לי, 'יש לך ככה וככה אחוז, אז לא מגיע לך'. בגלל החצי אחוז הזה לא מגיע לי? כואב לי איך שמתייחסים לעניין. לא שאני היום צריך את הכסף, אני צריך את היחס של האחוז הזה. בידיים שלי עבדתי שנה עם נכי צה"ל בגפים בתל השומר, 27 הקמתי מחלקה יפה של כיסאות גלגלים בימים שאף אחד לא ידע מה זה בכלל כיסא. אבל אותי מעניין היום האחוז הזה שחסר, בשביל הכבוד העצמי שלי, בשביל מה שעשיתי בששת הימים בקרב פנים אל • פנים עם הקומנדו המצרי". "ברפורמת נפש אחת רצה ארגון הנכים להסביר דוד אלפנדרי: שאם הממשלה לא תקבל החלטה להפוך את השיטה, ולראות את הנכה במרכז, אנחנו שוברים את הכלים. זה השיג את מטרתו. בעבר משרד הביטחון התייחס אלינו כאל מעמסה" "הייתה אמפטיה ענקית לפצועים ולחיילים. על אף שהיה יהודה רז: לי חופש חצי שנה, ביקשתי לחזור לעבודה לשעתיים ביום. הייתי מגיע וכולם דואגים לי, נותנים לי לשתות, לאכול. בחורף הייתי מגיע רטוב לגמרי, כי היה מרחק מתחנת האוטובוס, היו עוטפים אותי, מייבשים אותי. הייתה אווירה חברית משפחתית נהדרת"