Halochem_289_Digital

תשפ״ג 2022 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 20 ה וא אחד האבות המייסדים של ארגון נכי צה"ל. הוא נכח בגופו בתל השומר בשנת 19 בביתן , ברגעי הלידה של הארגון, 1949 ומלווה אותו עד היום. יוסף לוטנברג, שכולם וגם הוא עצמו קוראים לו יוסקה, הוא נכה צה"ל ממלחמת השחרור, תושב תל אביב, עד 1986 וכיהן כיו"ר הארגון בשנים 94 בן . פגשנו אותו בביתו לשיחה מרעננת 2000 על ימים רחוקים וגם קרובים. יוסקה, אתה מראשוני הנכים של מלחמת השחרור. ספר לנו על הלחימה ועל הפציעה. "במלחמת השחרור, במשך כמה חודשים של קרבות, ההורים שלי לא ידעו אם אני חי או מת. רק ידעו שאני בירושלים. השתתפנו בקרבות נוראיים, הייתי בין כובשי הקסטל, בתפקידי כחבלן, והורדתי את כל הבתים מסביב. היו צולפים עליי, אבל זה לא הפריע לי. האנשים, השאיפה היחידה שלהם הייתה שתקום מדינה. אנחנו עשינו את הדברים הכי מטורפים שמישהו יכול להעלות על דעתו. אני נפגש עם אנשים בבית הלוחם ומספר להם סיפורים, הם לא מאמינים. אתה נלחמת יום יום, שעה שעה, במאי 10- וחיכית מתי זה יקרה לךָ. נפצעתי ב , בכיבוש בית מחסיר, בכניסה לשער 1948 הגיא. שכבתי בעמדה קדמית ואחרי ארבעה לילות של קרבות חטפתי צרור מסמל של הלגיון הירדני". תאר לנו בבקשה את החוויה של פצוע במלחמת השחרור. מי בדיוק דאג לכם במדינה הצעירה שזה אך קמה? בתל השומר, בהקמת מערך 19 מול בן גוריון בביתן ספורט הנכים לאחר ששת הימים, ובפתיחה של בית הלוחם תל אביב לאחר מלחמת יום כיפור. יוסקה לוטנברג, ספר היסטוריה מהלך של ארגון נכי צה"ל, יושב לספר מה קרה שם באמת ברני ארדוב צילום | שלומית לולה נחמה ו צור עופר מאת בזמני שיפור זכויות הנכים לא הגיע בכלל לכנסת" ← "מלחמת העצמאות הייתה המלחמה 600 הארוכה ביותר, שנה ורבע. היישוב מנה נופלים 6,000 אלף נפש ובסוף המלחמה היו אלף נפש. המדינה הייתה ענייה. 600 מתוך לא היה כסף ולא ניסיון בטיפול בנכים. אנשים בזבזו חודשים בבתי חולים שלא משותקיםשנשארו 19 לצורך. בתל השומר היו מאושפזים שנתיים. היום היו משחררים אותם אחרי חצי שנה. היינו כמה חבר'ה בבית החולים והגענו לבן גוריון. אמרנו לו 'תשמע, זה לא ייתכן, אין עם מי לדבר, אנשים מתרוצצים, אין להם כסף'. הוא אמר שאנחנו צודקים וקבע קביעה לדורות: 'מי ששולח את החייל להילחם וקורה לו משהו, הוא צריך לטפל בו'. ואז הקימו במשרד הביטחון את האגף ליישוב החיילים ושיקומם". שלושים דונם בנהריה איך שיקמו את הנכים בתקופה של הקמת המדינה? "יפו הייתה בידינו והיו בה בתי קולנוע: נוגה, צליל, אלהמברה. לשם דחפו את הנכים והם התפרנסו. הקימו גם לונה פארק ביפו לנכים. הענף הגדול ביותר לשיקום היה מוניות. נהג מונית הרוויח אז הרבה יותר מאשר פקיד וכולם רצו מוניות. היינו מעבירים שמות למשרד התחבורה והנכים היו מקבלים מספרים ירוקים חינם. אנחנו הקמנו גוף, את ארגון נכי מלחמת השחרור, לפי החוק העותומני, והיו לנו שלושה סניפים, בתל אביב, בירושלים, ובחיפה. בתחילת שנות החמישים כבר הייתי נשוי, ונבחרתי לתפקיד מזכיר מחוז תל אביב. לא היה לנו כסף ואז שילמו דמי חבר באופן וולונטרי. אם מישהו היה צריך משהו, היינו מכריחים אותו לשלם דמי חבר. מהמדינה לא קיבלנו כלום. היה לנו חדר בתחנה המרכזית הישנה, בלי מעלית, בלי שירותים, ועם עשרים מדרגות. אז התחיל הארגון ובאמת היו יוזמות מטורפות. היה לנו שכל. אמרנו נקים קרן, יאספו כספים בחוץ לארץ. ונבנה בית הבראה". בניתם את בית קיי, בנהריה, אתר נופש לנכי צה"ל. איך עלה לכם הרעיון ואיך הצלחתם ליישם אותו כארגון טרי וצעיר בישראל הענייה של שנות החמישים? אלף נכים 50- "בפינלנד היה ארגון ל שנשארו אחרי המלחמה בין פינלנד לרוסיה. כל שנה היו לוקחים את הנכים הקשים למוסדות, עושים להם בדיקות וטיפולים, ושולחים אותם הביתה. ביקרנו במקום כזה והיה נורא עצוב. בלי נשים, בלי ילדים.