290_Halochem_Digital-1

31 | הלוחם תשפ״ג 2022 נובמבר-דצמבר "לפעמים, להיות גיבור" למשטרת ישראל. 1990 "התגייסתי בשנת האינתיפאדה הראשונה הייתה בשיאה. עשינו המון פעולות, מעצרים, חשפנו אמצעי לחימה, סמים. ועסקנו בעיקר במניעה של פעילות חבלנית עוינת. רוב השירות שלי היה באזור עזה. אני יודע בוודאות שסיכלנו שני פיגועים גדולים, שני רכבים ממולכדים, אבל לאירועים כאלה אין הד, כי לא קרה כלום. נקלעתי להרבה הפרות סדר ומהומות ולדעתי, בכל פעם נפצעתי מחדש. היו שני אירועים בולטים. האחד, במחסום ארז. שוטר נעלם וחשבתי שחטפו אותו. בזמן החיפושים כמעט ביצעו בי לינץ'. אחרי שזה קרה נהייתה מועקה בלב. הפסקתי להיות בעל, אבא, הפסקתי לעבוד. באו אליי ,35 בטענות, ולא ידעתי מה יש לי. הייתי בן בשיא אוני. שלחו אותי למסוף רפיח, לעמוד בשער. במסוף שוטר פלסטיני ניסה לחטוף לי את הנשק, קפצתי עליו ולקחתי לו את האקדח. אנשי הביטחון קפצו עליי ואזקו אותי. עד שמישהו צעק 'זה משה ברכה, מה, אתם גנובים?' ושחררו אותי. פה נראה שמשהו בי פקע בפנים. תפסתי אוטו ונסעתי הביתה. הרגשתי שאני בוער מבפנים, רציתי לראות את המשפחה שלי ורציתי למות. הגעתי הביתה, לגברת שלי, הייתי נשוי אז, ואמרתי לה 'אני אוהב אותך ואת הילדים, תנסי לחיות את החיים שלך כמו שהם'. אחרי כמה דקות באה משטרה וחיפשו אותי. משהו השתבש לי במוח לגמרי. לקחו אותי לבית חולים פסיכיאטרי ואשפזו אותי, הייתי בהלם, קשרו אותי למיטה עם חגורות". "זו משרה לכל החיים" "לא רציתי לצאת לפנסיה, אבל בגיל אמרו לי 'שב בבית תקבל משכורת'. 35 עברתי משבר נפשי קשה, ניסיתי להתאבד. ומאז אני משתקם. באשפוז הראשון נפל לי האסימון שמפה אתה לא הולך אחורה, אתה מתקדם קדימה. הבעיה שהאירועים קרו לי עם אזרחים. הייתי בתוך קבוצה והם עשו בי לינץ'. לכן בכל פעם שאני בהמון, במשחק כדורגל, מטייל בעיר, אני חוזר לאותו מקום. אם מישהו היה עושה תנועה שמאיימת עליי, הייתי קופץ עליו. הטיול איתי נהיה סיוט. בערך שלוש שנים לא יצאתי מהבית. עד שמישהו בא והזמין אותי למועדון שהיום נקרא רעות. התחלתי לצאת ומשם התקדמתי לאט לאט. הטיפול שאני מקבל נקרא נוירו פידבק טריינינג, במרכז לבריאות הנפש, ובמשך קצת יותר מעשור טיפל בי ד"ר אחמד אבו ג'מעה. הטיפול קילף את הקליפות. ובעבורי טיפול הנוירו פידבק בטווח הארוך הוא הטוב ביותר עלי אדמות. היום אני מטפח את עצמי ועושה ורצה להיות מהבכירים, ואז מצא את מותו . החלטתי לעזוב הכול 2010־ באסון הכרמל ב ולהמשיך את הדרך שלו שם. על האירוע קיבלתי צל"ש ועיטור מופת. אבל אני מגדיר את אשתי כצל"ש ועיטור המופת, הם מגיעים לה לא פחות ממני. לדעתי, נשים של נכי צה"ל צריכות לבקש הכרה בנכות על כל מה שהן עוברות. בזמן שנפצעתי הייתי אבא לתינוק בן שלושה חודשים. בלילות הקשים שלי, אם אני מתעורר בצרחות, אשתי רצה בין החדר שלי לחדר של הילדים, כדי להרגיע את כולם. דברים קשים. צריך להעריך, להוקיר ולדבר על זה". 2022 יום ההוקרה "היה לי חשוב לעשות את הקמפיין, כדי להעלות למודעות של עם ישראל שאחרי שנפצעים ממשיכים בחיים. צריך לטפל בפצועים בהרבה היבטים והדבר לא תמיד מובן מאליו. התגובות שקיבלתי מחממות את הלב. אמרו לי ׳איזה גיבור אתה׳ ו׳עכשיו אנחנו מבינים מה המשפחה שלך עוברת׳. הרגשנו הערכה גדולה ואנשים מבינים עכשיו גם את המשפחות. ביום ההוקרה רואים שאכפת לעם ישראל מהפצועים, ולא משנה ימין או שמאל או דרוזים, וזה ממלא את הלב". המסר שלי "לפעמים אני אומר שמשהו בנו צריך למות כדי שאנחנו נחיה. אםאתהמעריךאתהחיים כמו שצריך ונכנס לפרופורציות, כל מצב מתקבל בצורה נכונה. בעזרת הרבה אמונה וכוח אנחנו יכולים לקום מכל דבר. זאת המלחמה של החיים שלנו. אחרי שנלחמתי עבור המדינה, זה הזמן שלי להילחם על החיים שלי. וזה תלוי בי אם אני בוחר בחיים או בוחר לחיות את הפציעה. במקרה שלי, בחרתי בחיים. המסר שלי הוא שבכל מצב שאנחנו חושבים שהגענו נמוך ביותר, אפשר להצמיח כנפיים, הכול תלוי בנו". "אני הייתי שקוף" , גר בבאר שבע, גרוש ואב לשישה, חי בזוגיות 61 בן משה ברכה "על האירוע קיבלתי צל"ש ועיטור מופת. אבל אני מגדיר את אשתי כצל"ש ועיטור המופת, הם מגיעים לה לא פחות ממני. לדעתי, נשים של נכי צה"ל צריכות לבקש הכרה בנכות על כל מה שהן עוברות. בזמן שנפצעתי הייתי אבא לתינוק בן שלושה חודשים" ←