290_Halochem_Digital-1

תשפ״ג 2022 נובמבר-דצמבר הלוחם | 48 מעיין היצירה | הלוחם יוצר בקרמיקה אילן שדה. חוויות ורגשות בחומר וצבע, מהפציעה בכיפור ועד הנצחה של לוחמת מג"ב מי אני , גר בקריית 67 אילן שדה, יוצר בקרמיקה. בן אתא, נשוי ואב לשלושה, סבא לתריסר. המלחמה ההיא "אני נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. גמרתי קורס מ"כים והטיסו אותנו לסיני בפרוץ המלחמה בשלוש לפנות בוקר. יצאנו בשיירת זחל"מים לכיוון מוצב המזח והגיעה פקודה לבטל כי היו שם מלא מצרים. חזרנו לבלוזה ולאחר שלושה ימים נכנסנו למוצב בודפשט, פרצנו פנימה ונשארנו עד הפסקת האש. עברנו קרבות מטוסים וחי"ר. נפצעתי פיזית ואני לא כל כך אוהב לדבר על מה שעברתי במוצב עצמו. ראיתי מראות שעדיין קשה להבין אותם. הייתי זקוק למשהו שיוציא אותי מזה והיצירה בשבילי היא עולם ומלואו. אני יוצא ושוכח מהכול. זה עושה בשבילי פלאים, ממש תרופה". למה קרמיקה "לפני שש שנים התחלתי להשתתף בחוג קרמיקה בבית הלוחם חיפה. אני פנסיונר ויש לי זמן פנוי, גם אשתי נכת צה"ל ושנינו מטפלים בנכדים. אני יצירתי, אוהב לעשות דברים עם הידיים. בסטודיו לקרמיקה יש לנו את כל המכשור, תנור ומרדדת, וכל מה שצריך. המורה שלי לקרמיקה היא רבקה דאובר, אני מגיע שלוש פעמים בשבוע, ובכל משמרת יש שמונה עד עשרה יוצרים בסטודיו. האווירה נעימה, יש לנו מערכת ואנחנו מקשיבים למוזיקה של שנות השישים. לכולם יש חשק ליצור, להאזין למוזיקה טובה, לשתות קפה. המפגש החברתי הוא נהדר, והעבודה בסטודיו ממש עושה לי טוב בנשמה". הרפתקה בסטודיו "להגיע ליצירה גמורה לוקח כשלושה שבועות. אחרי העיבוד מייבשים במשך שבוע או שבוע וחצי, שורפים פעם ראשונה ושורפים פעם שנייה עם גלזורה, כדי שהצבעים ייפתחו. מה שאני אוהב ביצירת החמר הוא שאי אפשר לדעת איך בדיוק היא תצא מהתנור כי החמר נפתח והצבעים נפתחים. כל צביעה היא שונה, וכאן היופי, כי היצירה היא כמו הרפתקה". היצירה היא חיים "יצרתי עד היום הרבה עבודות ואני אוהב להעניק לחברים ומשפחה ובבית הלוחם. בחצר הבית שלי יש עבודות. פסלים, טוטמים, בובות, אגרטל פרחים מקרמיקה, מיני פירות כמו רימונים ולימונים שנראים אמיתיים לגמרי. גם דמויות של חיילים. יצרתי דמות של חייל צעיר במוצב בודפשט עם דגל בודפשט'. 1973' ישראל ורשמתי על הפסל החייל מזכיר לי קצת את עצמי, צמוד לשפת הים בגזרה הצפונית מול פורט סעיד. פיסלתי מלך ומלכה בהשראת פסל שיש בכניסה למוזיאון ישראל. וגם פסלי נשים שיושבות על מדף. הוספתי להן חתיכת עץ כדי שאפשר יהיה להעביר אותן ממקום למקום". הנצחה מכל הלב "הדס מלכא, לוחמת מג"ב, נפלה בשנת בשער שכם בעת מילוי תפקידה. 2017 הסיפור שלה נגע לליבי ורציתי לנסות לנחם את המשפחה בעזרת יצירה שתנציח אותה. יצרתי צלחת שיש עליה את שער שכם, סמל של משמר הגבול, וידיים המניפות את דגלי ישראל, לאות המשכיות. בסוף נובמבר קיימנו מפגש מרגש בבית הלוחם חיפה, בנוכחות האב השכול, דוד מלכא, הענקנו לו את היצירה וגם את הספר 'תמיד תישאר תמונה' שבו שיר שכתב יוסי מורג ז"ל לזכרה של הדס. האבא סיפר על הבת שהגיעה לגדולות בגילה הצעיר. זאת הייתה מעין סגירת מעגל". פתח לתקווה "בכל פעם שאני פוגש פצועים ופצועות בבית הלוחם, בחדר האוכל ובכל פינה, אני שואל אם הם עושים משהו ומעודד אותם להיכנס אלינו, כי לדעתי העשייה יכולה להוסיף המון. אני הגעתי בלי ידע. מספיק שאתם אוהבים לשחק בפלסטלינה, כמו בגן. לאט לאט מתקדמים. היצירה בשבילי נמצאת כל הזמן ברקע וללא ספק היא עזרה לי מאוד. החזירה לי ביטחון. והמראות שחוויתי התחילו קצת להתערפל. הייתי רוצה להגיד לכל מי שמתמודדים עם פציעה, שעצם זה שיוצרים משהו ונהנים, לוקח את כל תשומת הלב ליצירה ויכול להשכיח דברים אחרים. היצירה יכול להעניק פתח לתקווה. ככה אני מגדיר את הדברים". יצירה לזכר הדס מלכא ז"ל