291_Halochem

תשפ״ג 2023 ינואר-פברואר הלוחם | 24 נכי צה"ל מהמגזר הבדואי מספרים על מאבקים ארוכים מול אגף השיקום ועל תחושת קיפוח בדרך לקבלת ההכרה בגין נכותם. לאחרונה הם חשים בתחילתו של שינוי ביחס אליהם. מפגש עם אחינו הבדואים דודו גרינשפן צילום | צור עופר מאת ש ירות צבאי אינו חובה בעבור הבדואים, והבוחרים להתנדב ולשרת עושים זאת מתוך תחושת מחויבות ודאגה לביטחון המדינה. יש המשמיעים טענות קשות בדבר חוסר משילות בנגב, אלימות ופשיעה במגזר הבדואי. אולם חשוב לשמוע גם את קולם של בני המגזר אשר בחרו מרצונם החופשי לשרת כלוחמים ולהקריב את גופם ונפשם למען המולדת. נכי צה"ל 73 במחוז באר שבע והנגב יש מהמגזר הבדואי, רובם בשנות החמישים לחייהם, ושירתו ביחידת הגששים או בגדס"ר. יש גם מי ששירתו כלוחמים ביחידות קרביות כמו גולני, גבעתי וצנחנים. הרוב מתגוררים בעיר רהט או ביישובים כסייפה, חורה, לקייה ושגבשלום, וכמהמהם מתגוררים בפזורה. אנו נפגשים עם חמישה נכי צה"ל בדואים ביום חורף מדברי, לשיחה מלב אל לב וכוס תה חם ומתוק. במפגש משתתפים גם שמעון מלול, יו"ר מחוז באר שבע והנגב, ומאיה יעקב, עוזרת היו"ר (ראו ) השניים מכירים 34 מדור יום בחיי, עמוד מקרוב את החברים הבדואים ומשמשים בעבורם כתובת לכל פנייה בכל תחום, לרבות במיצוי זכויותיהם מול אגף השיקום. מאיה יעקב, עוזרת יו"ר המחוז, מתארת: "לחברים מהמגזר הבדואי יש צביון חיים "הרעיון הוא לחבר ולתווך"