291_Halochem

תשפ״ג 2023 ינואר-פברואר הלוחם | 26 ״הרעיון הוא לחבר ולתווך״ | הלוחם חסן אבו חוצה אביו של עבד אבו חוצה , תושב רהט 27 עבד בן " אני חסן אבו חוצה, האבא והאפוטרופוס של עבד אבו חוצה. הבן שלי הוא נכה צה"ל, נלחם בצוק איתן, ביחידת גולני גדוד , נפצע בסג'עייה. לקח להם יותר מארבע 12 שעות לחלץ אותו במסוק. הוא היה מאושפז בתל השומר, עבר ניתוחים, השתחרר מבית החולים אחרי יותר ממאה ימים. היום הוא לא מתפקד בכלל, הוא חי על קנאביס. הילד גמור. ניסיתי להביא אותו איתי, והוא לא רצה. אפילו לתל השומר הוא לא הולך. אני רץ להביא חוות דעת, הולך לעורך דין, שילמנו המון לייצוג משפטי עד שהגענו למצב היום. בנושא הליווי, הגוף החיצוני שהגיע לבדוק שעות, אבלאז 16 אתהתפקודשלו המליץעל התקשרו מאגף השיקום ואמרו לי שהרופא המחוזי שלהם הסכים לאשר לו שלוששעות ליווי כי הוא ילד טוב. מתמקחים איתי כאילו אנחנו מוכרים בשוק משמשים. ואז הרופא אישר ארבע שעות אך לא יותר משמונה. מה, אנחנו בשוק? בסוף נתנו לו שבע. "בהתחלה הוא קיבל במדינת באר שבע אחוזי נכות, והיום יש לו נכות בשיעור 20 אחוז, נכה קשה עם פוסט טראומה. לקח 63 לנו שנים לקבל את הנצרך. העובדת שיקום אמרה שימשיך לקבל תט"ר. גם כאן, הסתדר רק עם עורך דין שליווה אותנו מהתחלת התיק עד סופו, ובלעדיו לא היינו מקבלים כלום. בסוף קיבל רטרואקטיבית את כל הכסף. חבל שמשרד הביטחון, במקום שיעזור לך, הוא נגדך". שעות, אבל אז התקשרו ואמרו לי שהרופא המחוזי הסכים 16 "הגוף החיצוני המליץ על ליווי של לאשר שלוש שעות ליווי כי הוא ילד טוב. מתמקחים איתי כאילו אנחנו מוכרים בשוק משמשים" מחמד אלעמראני , תושב רהט 55 בן " אני התגייסתי בהתנדבות, לא בחובה. הרגשתי שמחובתי לתרום למדינה שאני חי בה ולהגן על ביטחונה. המדינה שלי זאת אימא שלי. שירתי ביחידת הגששים, תפקיד חשוב בשדה הקרב וגם בהגנה על גבולות המדינה. הגששים הם אלו שמובילים את הכוחות של הלוחמים והאחריות שמוטלת על כתפיהם גדולה, וגם הסכנה לחייהם. אנחנו מגלים את המטענים או חדירת מחבלים. אין גבול שהגששים לא נמצאים בו. עברתי הרבה היתקלויות ואף פעם לא חשבתי על עצמי. הייתי הרבה זמן בעזה, בלבנון, ונפצעתי חודשיים לפני השחרור .1999 בגבול מצרים, בנובמבר "הייתה לנו פעולה מבצעית, זיהינו מחבלים, ואני והחברים שלי יצאנו להסתערות. נלחמנו בגזרה הררית, אזור מסוכן מאוד ותוך כדי לחימה נפלתי, עפתי באוויר וקיבלתי מכה בראש. כיום אני סובל מחבלת ראש, שיתוק בפנים ופוסט טראומה. הלחימה הייתה קשה, אבל המלחמה הקשה יותר הייתה מול אגף השיקום. פניתי אליהם כדי לקבל הכרה בנכות, אבל היחס היה משפיל, התייחסו אליי כאל נוכל. הרגשתי כאילו הכושי הבדואי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת. כל התנהלות מולם בכל תחום דורשת מלחמה. אתה מביא את כל החוות דעת, מכל הרופאים, ועדיין אומרים שאתה בר שיקום. כאילו יש מישהו שמה בפנים שהוא לא רוצה שאני אקבל את הזכויות שלי. אנחנו מרגישים כאן במדינה אחרת, מדינת באר שבע, מדינת הגזענים. אתהנצרך והליווי שאני מקבל היום, הצלחתי לקבל רק דרך בית משפט. אם לכל נכי צה"ל קשה, אז לנו קשה פי כמה. אני מרגיש שאיציק סעידיאן הואחברשלי, למרותשלא הכרתי אותו, כי אני מרגיש את הכאב שלו. שלוש פעמים יצאה משלחת של נכי צה"ל מהמגזר הבדואי לבקר אותו. בזכות עידן קלימן, יו"ר הארגון, וסעידיאן, בזמן האחרון יש שינוי. וגם בזכות כל החברים מהארגון, מלול ומאיה, אנחנו מרגישים אחרת. כי עכשיו תומכים בנו מכל הכיוונים". "כל התנהלות מולם בכל תחום דורשת מלחמה. אתה מביא את כל החוות דעת, מכל הרופאים, ועדיין אומרים שאתה בר שיקום. כאילו יש מישהו שמה בפנים שהוא לא רוצה שאני אקבל את הזכויות שלי"