Halochem292

עצמו כדי שכולם יבינו עד כמה הפצועים האלה סובלים". מה שקורה עכשיו מדינת ישראל ניצבת היום בפני משבר פנימי מהחמורים בתולדותיה. הפגנות, מחאה ותחושה של שסע עמוק בחברה. איך אתם רואים את מה שקורה היום? "היום נוצר אלמנט שהעם יוסי עובד: מפולג. וזה הקושי. כשהעם יהיה מאוחד אני מאמין שאף אחד לא יגבר עלינו". כואב לי לראות את השנאה עזרא יכין: משני הצדדים. איפה אהבת ישראל? איפה האדמה שכל כל הרבה דם שפכנו למענה? מחריד אותי לראות אנשים טובים מביעים שנאה נגד כל מי שהוא לא כמוהם. אנחנו מעולם לא שנאנו את אלו שרדפו אותנו במחתרת. כל הזמן ניסינו לשכנע אותם שהדרך שלנו נכונה, אבל לא שנאנו. כאיש המילואים המבוגר ביותר במדינה, אני מתנדב כל חיי. והיום, אני שומע שאנשים לא רוצים להתנדב למילואים מסיבות פוליטיות וזה מזעזע אותי. השנאה מסוכנת וצריכים לחפש דרכים להוריד את השנאה". "גם בתקופה שלנו היו יוסקה לוטנברג: בעיות עם רקע פוליטי חד משמעי. היה את הפירוק של הפלמ"ח, ועוד לפני היה הסזון, והפלמ"ח פעל כדי לעצור פעולות של אצ"ל ולח"י. היו הסכסוכים של אז וזה דבר שהדור שלי זוכר אותו היטב. הייתה תקופה שיהודים הסגירו יהודים, שלחו אותם לקניה, למחנות, ישבו שם שנים". "בהתחלה לא הכירו בפצועים עזרא יכין: שהם אצ"ל ולח"י, זה קרה רק בהמשך". "אנחנו צריכים ללמוד מכם איך לפתור סכסוכים ללא שנאה" | הלוחם לנו. נאבקנו והצלחנו. ושחררו אותנו. זאת הייתה ההתחלה שלנו בארגון נכי צה"ל, לדאוג לחברים". "הדאגה לפרט הייתה יוסקה לוטנברג: באמת דגל בארגון. הבעלים של קולנוע גת לא רצו לקבל סדרנים. הזמנתי כמה עשרות חבר'ה וסגרנו את הקולנוע לשבועיים. בסוף קיבלו. היה סיפור גם בהיכל התרבות תל אביב, ואמרתי למנהל שאם הוא לא מקבל את הנכה ששלחו אליו לעבודה, לא יהיה קונצרט הלילה. בסוף הבחור נהיה אחראי על הסדרנים ועבד שם עד הפנסיה. נאבקנו על כל הזכויות שלנו. בעבר קטועי יד לא קיבלו רכב כי החליטו שלא מגיע להם. שני קטועים מעל הברך היו מקבלים רכב אחד. העיוורים קיבלו רכב קטן מדי שלא התאים לכלב נחייה. מרבית הזכויות שנוספו לאורך השנים היו יוזמה של הארגון. כל שנה הייתי הולך לרבין, מגיש לו רשימה, ולמחרת הוא היה נותן הוראה. היום, כדי לקבל משהו הסיפור הרבה יותר מסובך". המחאה הגדולה האחרונה התרחשה לפני שנתיים. איציק סעידיאן, הלום קרב מצוק איתן, הגיע למשרד הביטחון והבעיר את עצמו. בהמשך הגיעה מחאה גדולה ולאחריה רפורמת נפש אחת. מה הרגשתם באותה תקופה? "היה עצוב". יוסי עובד: "כואב שהגענו למצב כזה. עזרא יכין: שנים רבות לא הייתה התייחסות לנפגעי טראומות. חשבו שהם סתם, כי הם לא נפצעו ממש בגוף. זה מזעזע. לדעתי הם פגועים קשה והיה צריך לעזור להם. כואב מאוד שהוא היה צריך לשרוף את ← "אני הייתי מסכם את מלחמת השחרור יוסי עובד: בשני אלמנטים. אחד נס, השני התנדבות. שני האלמנטים האלה הביאו לנו את המדינה" מחאות ומאבקים למה דאגתם בתקופה של ראשית ימי הארגון? איך החלטתם מה חשוב יותר, דיור, קצבאות, ניידות? "דאגנו לאנשים. דאגנו יוסקה לוטנברג: לדיור ולתשלום חודשי זעום, שיהיה איך להתקיים. יפו הייתה נטושה, והכניסו המון נכים לגור שם, וביפו היו גם קולנוע נוגה, קולנוע צליל ועוד. קמה מערכת מסודרת במשרד הביטחון, היו ועדות שיקום עם נציג של הארגון, והכול התחיל להתפתח. היו לנו שלושה סניפים. חקיקת תגמולים בוצעה בשנות החמישים והיא הבסיס שקבע את מערכת הזכויות". המטרות של הארגון היו יוסי עובד: שחלק מאיתנו רצה לקבל השכלה, לצאת ללימודים כדי להתפרנס. חלק אחר, קצת יותר מבוגרים, הלכו לכיוון של מסחר, וקיבלו עזרה בהלוואות ולהתחיל משהו. הצד שלי היה לכיוון של השכלה, שלחו אותי לבחינות פסיכומטריות והציעו לי ללמוד בטכניון הנדסה". האתוס של נכי צה"ל הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. תולדות הארגון קשורות בלא מעט הפגנות ומחאות ומאבקים למען הזכויות. איך חוויתם את הפעולות הללו, את המאבק המתמשך שנדמה כי ימיו כימי הארגון? רצו לפנות את אחד 1950- "ב יוסי עובד: החברים שלנו מהדירה שלו במרכז תל אביב. התארגנו שבעה חברים מחטיבת גבעתי ובאנו ועצרנו את הפינוי שלו. לקחו אותנו למשטרה לחקירה כי לטענתם הפרענו לפעולה חוקית. לא היה אכפת תעודת עיתונאי של "החייל המשוחרר" בשנות החמישים יוסי עובד היה עיתונאי בביטאון הארגון. "החייל המשוחרר" החל לצאת מיד לאחר מלחמת העצמאות ועד סוף שנות השישים, אז החליפו את שמו לביטאון "הלוחם". תשפ״ג 2023 מרץ-אפריל הלוחם | 24