293_Halochem

בין הר לים | הלוחם הטמינו חפצים המסמלים מטענים שהם רוצים להסיר מעצמם. "בטקס ההטמנה היה רגע שמזקק באופן מדויק את המעבר מחושך לאור", מתאר דור זילברשטיין. "טיפסנו על ההר וחווינו חושך, קושי, פחד ואי ודאות, ואז פתאום הגענו לזנזיבר ויש אור, שפע, פנאי וחיים, וגם אוכל מצוין. ביום הראשון אכלנו דגים שרופים ואורז מעופש, ביום האחרון אכלנו לובסטרים. הקונפליקט בין תנאים קשים לבין תנאי גן עדן הוא משהו שהושקעה בו מחשבה. נוצר הבדל בין חוסר לשפע, בין לעשות מאמץ קיצוני פיזי ואז פתאום לצאת לאתנחתא. זה הזכיר לי את מנטרת הגולש. הוא בגאות או שהוא בשפל, גולש ונהנה או ממתין שעות בקור. והדבר המעצים הוא להבין שהכול בא בתקופות. אי אפשר כל הזמן להיות על הגל. אם אתה על הגל, תעריך, תחיה ותיהנה ואם אתה לא, תגיד בסדר, יבוא עוד אחד". מעטפת פיזית ורגשית בזמן השהות בזנזיבר קיבלו המשתתפים הפתעה. "נתנו לנו מכתבים מהבית", נזכרת ליטל, "ואף עין לא נשארה יבשה. חוויה מרגשת ועוצמתית. קיבלנו חיבוק של המשפחה ותחושה שהם איתנו בתהליך. במקום לחוות אותנו עם הקשיים, לראות שאנחנו יכולים לעבור גם דברים טובים. אני לא יצאתי לטיול שחרור גדול, וחששתי מהמסע. לא ידעתי איך אעמוד באתגר, אבל כבר ביום הראשון הרגשתי שיש מעטפת גדולה וחזקה סביבנו כדי שנצליח. עדי שטראוס דרבן אותי כל הזמן, שרון, המנטור, הלך איתי יד ביד. כל החברים היו מאחוריי, דחפו פיזית וגם מוראלית. כולם התגבשו לאגרוף אחד ונרתמו לעזור. היה יום אחד בהר שלא הצלחתי לאכול ואחד החברים האכיל אותי בכפית". בן עטיה מתאר גם הוא מעטפת פיזית ורגשית מקיר לקיר: "אין הזדמנויות אחרות לצאתלמסע כזה. מסביב זאתקבוצתתמיכה של הטובים ביותר. עופר הוא לדעתי המדריך הכי טוב בעולם, איש שייטת וסיירת מטכ"ל שיודע לחלץ, לחשוב מחוץ לקופסה ולתת פתרונות לכל מצב. יש רופאה, פרמדיק והם ישר מסייעים, ויש מנטורים שאם הם רואים שאת מתפרקת, הם יהיו לידך. אין בשום מקום אחר, באזרחות ובכלל, מעטפת כזאת, שיכולה לגרום לך להגיע לכל פסגה. לאחר שיוצאים למסע כזה מגלים כוחות שלא ידענו שיש לנו. כל אחד מוצא את העוצמות שלו וכולם חוזרים בני אדם חזקים נפשית, טובים יותר ומאמינים בעצמם יותר". דור זילברשטיין מתאר עד כמה חשוב להאמין בעצמי ולדעת לבקש עזרה: "ככל שאנחנו נותנים במה לפציעה, היא מנהלת אותנו ביומיום. הרי כולנו פוסט טראומה. בין שזה בילדות או בצבא, אנחנו עם רווי במלחמות, ואי אפשר לצאת מזה נקיים. רואים את זה בכביש ובסופר ובדואר ובתור לקופת חולים, כולנו מתמודדים. בסופו של דבר, כולם צריכים חיבוק וטיפול והבעיה היא שאין מודעות. אני לקחתי אחריות על עצמי, הרמתי דגל וביקשתי עזרה. אנשים לא יודעים לבקש עזרה, וזה אחד הדברים הכי קשים". אנחנו לא לבד לאחר הטיול מתגבשים לקחים ותובנות, ומסר אחד משותף לכולם, החוויה חשובה ואין לה תחליף. "למי שחושב אם לנסות חוויה כזאת, הייתי אומרת לקפוץ למים", אומרת ליטל. "יש לי נוסחה שמלווה אותי שנים, מלימודי סטטיסטיקה של התואר הראשון, ואומרת תהיו גדולים מהממוצע "התוכנית וגם ליטל עקנין: הטיול עוזרים לי לדייק את המקום הנוכחי, להיות מודעת לשינויים שקרו בחיים, ולמוגבלות שאי אפשר להתעלם ממנה. הטיול דחק אותנו לקיצון כדי לאפשר לנו לצמוח, הוא עורר את היצר ההישרדותי ולצידו את הניתוח והעיבוד של הדברים" "אין בשום מקום בן עטיה: אחר, באזרחות ובכלל, מעטפת כזאת, שיכולה לגרום לך להגיע לכל פסגה. לאחר שיוצאים למסע כזה מגלים כוחות שלא ידענו שיש לנו. כל אחד מוצא את העוצמות שלו וכולם חוזרים חזקים נפשית, טובים יותר ומאמינים בעצמם יותר" ← "טיפסנו על דור זילברשטיין: ההר וחווינו חושך, קושי, פחד ואי ודאות, ואז פתאום הגענו לזנזיבר ויש אור, שפע, פנאי וחיים, וגם אוכל מצוין. ביום הראשון אכלנו דגים שרופים ואורז מעופש, ביום האחרון אכלנו לובסטרים. הקונפליקט הוא משהו שהושקעה בו מחשבה" תשפ״ג 2023 מאי-יוני הלוחם | 18