293_Halochem

בין הר לים | הלוחם של עצמכם בכל רגע נתון. צריך תמיד לשאוף להיות גדול יותר מהממוצע, לא של האוכלוסייה, אלא של עצמך. גם אם לפני שנייה לא הצלחת, את בטח תצליחי בהמשך. גם בלי מוגבלות, תמיד צריך לשאוף להיות טוב יותר ממה שהיית לפני רגע". "באמצע ההר", מוסיף בן, "אי אפשר להגיד 'יאללה, לא באעליכם, אני עכשיו הולך, לוקח מונית וחותך הביתה'. אין דבר כזה, אתה באמצע ההר. צריך להתמודד עם הקבוצה, עם הסיטואציה, וזה קשה. אחרי שעוברים את החוויה, הלבבות נפתחים ונרקם קשר מיוחד. התחושה שנותרת היא שאתה לא לבד. בן אדם שעבר חוויה טראומטית לא יודע איך לשתף, ואת מי לשתף. הוא צריך אנשים שיתמכו בו וכאן, להיות חלק מקבוצה שתומכת, זה הדבר הכי חשוב". "המילה הכי חשובה בעיניי היא תנועה", מסכם דור, "אם נשים למישהו משקולת של שלושים קילו על הגב ונזרוק אותו למים, הוא יטבע. אבל אם הוא יתחיל לשחות, הוא לא יטבע. לטראומה יש משקל. אני הולך לבית הלוחם ורואה את הנכים המבוגרים עושים ספורט והם מבינים משהו שהצעירים פחות מבינים, שצריך להיות בעשייה. לשבת בבית ולרחם על עצמך רק מגדיל את השד, • הכי חשוב להיות בתנועה". אגודת הידידים בישראל https://yedidim-inz.org.il המסע לאפריקה הוא טיול שחרור השביעי שאתה ורעייתך, ד"ר ציפי שטראוס, מלווים. מה המטרה הכי חשובה במסעות הללו? "תחושת המסוגלות וההתעוררות שהפצועים והפצועות מגלים במהלך המסע ואיתה הם חוזרים הביתה, לחיים האמיתיים. זוהי הזכות והיכולת שלנו להעניק חזרה, כל טיול מחדש, לראות אותם מתעוררים, מגלים חוזקות, מתמודדים עם קשיים ואתגרים שלא חשבו שיצליחו לעמוד בהם. כתוצאה מכך עולים גם רצון ומוטיבציה לחיות חיים איכותיים, ללמוד, להתחתן, למצוא עבודה משמעותית". כיצד עלה הרעיון לטקס ההטמנה של מטעני העבר? "כחלק מתכנון הטיול עלה הרעיון לרגעים המעוררים רגש ותקווה. בטיול הראשון ביקשנו מכל אחד לכתוב על פתק משהו שהוא משאיר מאחוריו, וכמעט כולם כתבו על הפציעה. בטיול השני ביקשנו להביא חפץ שרוצים להשאיר מאחור וכולם הביאו משהו שקשור לפציעה. הבנו שיש משמעות עמוקה להטמנה מאחור. תהליך התכנון והפרידה ממה שבחרתי הם חלק חשוב בהצלחת המודל. בטיול השלישי הוספנו לטקס מכתבים מהבית מהמשפחה, והמשתתפים מקבלים מכתב מחזק, מעודד ואוהב מהבית, מה שמעצים את תחושת המסוגלות והידיעה שאני אהוב ומוערך". מה היה הרגע הכי קשה שלך בטיול? "לשמוע את הסיפורים האישיים, לשמוע על מצבי התקיעות. לראות אותם נשברים ומספרים איך הם כבר שנים לא יוצאים מהבית, איך הם לא חשבו שיצליחו לטוס לחו"ל וללכת ברגל, ובטח שלא לעמוד בתנאים הקשים ולהתמודד עם האתגר הפיזי". מה היה מבחינתך הרגע הכי משמח ומעורר השראה? "יש הרבה רגעים. לראות פצוע שכואב לו ואף על פי כן ולמרות הכול הוא מגיע לפסגה, ואת תחושת הניצחון שהוא משדר בעיניים מלאות דמעות. לקבל הזמנה לחתונה. לקבל שיחת טלפון להתייעצות או שיתוף על קריירה או עסק שנפתח. לראות את הביטחון העצמי שלהם הולך ומתעצם תוך כדי המסע ולשמוע עד כמה המסע חשוב ואיך אפשר בכמה ימים לשנות חיים שלמים". האבא והאימא של כולם יו"ר אגודת הידידים, עדי שטראוס, מלווה את הפצועים והפצועות במסירות ובאהבה תשפ״ג 2023 מאי-יוני הלוחם | 20