293_Halochem

39 | הלוחם תשפ״ג 2023 מאי-יוני מעיין היצירה | הלוחם יוצר בקרמיקה חיליק מורן. הפיסול והיצירה מעניקים דרור למחשבות וחלומות מי אני חיליק מורן. יוצר בקרמיקה ובשילוב , נשוי לבחירת ליבו מאז כיתה 73 אומנויות. בן ט'. אב לשתי בנות, בתו השלישית נפטרה. סב לתשעה נכדים וכלב יורקשייר קטן. לרקוד על הכיסא . שירתי במכללה 1984 "אני נכה צה"ל משנת לפיקוד ומטה ונפצעתי בתרגיל בפלג הגוף התחתון. עברתי טיפולים קשים שנה אני 16 ומאסיביים במשך שנים, מזה בכיסא גלגלים. ניסו כל פתרון כדי שאצליח ללכת, אבל בסיכומו של דבר יעצו לי שאם אני רוצה להתקדם ולהיות בעל יכולות, עדיף שאשב על כיסא גלגלים. זאת הייתה מכה גדולה, אבל התיישבתי על הכיסא דרך הצטרפות ללהקת הריקודים של בית הלוחם". חופש ודרור "אני משתתף בחוג קרמיקה ובחוג לשילוב אומנויות ויוצר להנאתי עבודות שהן אובייקטים שימושיים וגם אסתטיים. היצירה נותנת דרור לכל מיני מחשבות ומאוויים ודברים שהמחשבה הולכת אליהם ושאני מתחבר אליהם. בקרמיקה כרגע אני עושה פיל, משום שהסתובבתי עם אשתי והיא אמרה 'אני מתה על פילים', אמרתי יופי, אני אעשה פיל. אחד החברים שלי התחיל לעשן סיגר וביקש מאפרה לסיגר, הכנתי לו. מצא חן בעיניו כל כך שביקש עוד אחת. שלוש השעות השבועיות בחוג לקרמיקה מעניקות לי הרבה רוגע. נעים ללוש את החמר, לקחת משהו שהוא כלום וליצור ממנו דברים. לשרוף ולצבוע ושוב לשרוף זאת דינמיקה טובה לנפש, ואני נהנה לשבת וליצור". אמנות השילובים "בחוג שילוב אומנויות אפשר לשלב כל סוג אומנות שרוצים. העבודה הנוכחית שלי היא מנורה שהבסיס שלה הוא מעץ ועליו משולב פסיפס, והאהיל הוא עבודת ויטראז'. יצרתי גם שולחן פסיפס מקסים בחוג, וחמסה בעיטור דגל ישראל, ושילבתי טכניקות כמו פסיפס ועבודה עם קרטונים. את חוג הקרמיקה מדריכה רבקה דאובר, והחוג לשילוב אומנויות הוא בהדרכת ליזה אלוני. תרומתן של המדריכות, לי וליתר החברים, היא אדירה. הן מעבירות אלינו ידע ויכולות ומובילות להצלחה בהוצאה מן הכוח אל הפועל של מאוויי נפשנו. כל החברים בחוגים תומכים זה בזה בעצה, בפירגון ובתמיכה נפשית". בין הפיזי לנפשי "התמודדתי הרבה עם הנושא הפיזי וגם הנפשי. היצירה עוזרת לי מבחינה נפשית, נותנת רוגע ואפשרות לביטוי. היכולת לשחרר את הפנימיות ולתרגם אותה ממחשבה למעשה היא נהדרת. אני מקבל פידבקים חיוביים על עצם העשייה והסיום של עבודות. כל פעם לפני חוג אני מרגיש שמחה, התכוננות ורצון להגיע. בחדר אני מתנתק, שוקע לתוך העבודה והקבוצה ודברים אחרים פשוט לא מעניינים. זאת מעין חממה שנוח וטוב לי בתוכה. ממרום גילי אני עושה רק דברים שטובים לי ולכן אני שם". איש אשכולות "אני עוסק בהמון פעילויות בבית הלוחם. משתתף בחוג תיאטרון ובקיץ נעלה הפקה שמורכבת מסיפורים של חברים בקבוצה. אני היחידי על כיסא גלגלים. אני מגיע לפינג פונג, וגם לחוג שיט. לריקודים על כיסאות גלגלים התחברתי בתקופה של השינוי הגדול. עזבתי את מקום העבודה, כסמנכ"ל תפעול של חברת ליסינג, כי כבר לא יכולתי לגרור את עצמי, נאבקתי בכוחות גדולים, אבל כבר לא יכולתי, והתיישבתי על הכיסא. כמה חברים שרקדו בלהקה אמרו לי 'בוא, חיליק, תנסה' ואחרי התלבטויות רבות התחלתי לרקוד. החלטתי לא להרוג את עצמי משום שאני בכיסא גלגלים והשלמתי עם המצב. הריקוד הראשון שרקדתי היה 'זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו' ועד היום התפתחתי יפה בתחום הריקוד". לעשות זה לחיות "התוודעתי לקרמיקה לפני שש שנים ולא הייתי בטוח שזה מעניין אותי. אבל כל כך נדבקתי לזה ואני כל כך מאושר. אנשים אומרים מה פתאום קרמיקה, אבל זה פשוט נהדר וגם השילוב אומנויות. ברגע שמתחברים, העשייה נותנת כוחות רבים. אתה יוצא משוחרר, ריק, ועם שמחת חיים. אני ממליץ לכל מי שיכול ויש לו זמן לצאת ולבוא בקרב החוגים ובקרב החברים. החברותא והיצירה הן פשוט דבר שלא יסולא בפז, בריאות נפשית פר אקסלנס. מי שנמצא בסביבתי יודע שאני כל הזמן מטיף ומושך אנשים לחוגים ולחוגי יצירה, כי גם החברה וגם היצירה הם גורמים מכריעים לנפש האדם, אנחנו צריכים את זה. המסר שלי הוא תעשו, תעשו ותעשו. מה שאתם יכולים, תעשו יותר".