Halochem 294Digital

״הרגשתי בגידה איומה" | הלוחם ויחיד בצה"ל שבו אב ובן מקבלים את אותו עיטור. הוא לחם במלחמת ששת הימים כמ"מ צעיר במילואים. גם אז, כמו בשאר המלחמות שיבואו אחר כך, הוא חווה על בשרו איך צבא נכנס למלחמה ואינו מוכן ומצויד כיאות. במלחמת יום הכיפורים, הוא כבר חש שמדובר בבגידה של המערכת בלוחמיה. "סיימתי פו"ם שלושה חודשים לפני יום הכיפורים. למדנו להכיר את הצבא והרגשתי שאני חלק ממערכת משומנת שעובדת טוב. בסיום הקורס הגיע שר הביטחון, משה דיין, לשוחח איתנו. הוא תיאר את המצב הגיאופוליטי באזור, והמסקנה שלו הייתה שבעשר שנים הקרובות לא תהיה מלחמה. התגובה הראשונה שלנו הייתה 'מה, לא נזכה למלחמות, אז למה לחתום קבע?' זאת הייתה האווירה. "ביום השני של המלחמה נסענו כל הגדוד משדה תימן ליד באר שבע עד לתעלה על שעות. מסביב אין צבא. ריק. שום 12 , זחלים סימן לצה"ל. רק עמי מורג עם מאה חיילים בטנקים, יוצאים למלחמה, בלי ידיעה הכי קטנה מהפיקוד, שום פקודה, כלום. אני נוסע ושואל 'לאן נעלם המבנה?' הרגשתי בגידה איומה. חיים ארז, המח"ט, נסע עם הוולוו שלו, ובכל פעם שבאתי אליו אמר לי 'גם אני לא יודע כלום, אף אחד לא מדבר איתי. אני יודע הכול מהטרנזיסטור'. "הגעתי לרפידים וראיתי את אריק שרון עם הג'יפ שלו. אני שואל מה קורה ואריק, מפקד אוגדה, אומר 'אף אחד לא אומר לי כלום, אבל אני שומע את הצעקות מהמוצבים ואני רוצה שתלך ותחלץ אותם'. לימים, במלחמת לבנון הראשונה, כבר הייתי תת אלוף, קצין שריון ראשי וסגן מפקד גיס, ונחרדתי לראות שכלום לא השתנה. שוב נכנסים למלחמה ולקרבות בלי קבוצת פקודות, בלי מודיעין. "במלחמת לבנון השנייה חזר אותו סיפור. הייתי בפאניקה כי שני הבנים שלנו עמדו להיכנס ללחימה. כל טריקת דלת הקפיצה אותי. גם אז נראינו כמו צבא של צוענים. שנה לאחר מלחמת 11 השתחררתי מצה"ל יום הכיפורים, ואחרי שהבנתי בלבנון שמה שהיה הוא שיהיה, ואני לא רוצה להמשיך להיות חלק מצבא כזה". לכידות וסרבנות עוד בזמן הקרבות ביום הכיפורים יזם מורג נוהל גדודי לטיפול בפצועים וקשר עם משפחות החללים. "קראתי לשליש שלי ואמרתי לו 'אתה מקים עכשיו צוות שעובר בכל בתי החולים ובתי הקברות. אני אצא מתישהו הביתה ואז אני רוצה שתגיד לי בשדה התעופה בדיוק מי שוכב איפה ומה קורה'. הבחור המדהים לקח את התפקיד ויצר מוסד חדש לגמרי, והגדוד עד היום שומר עליו. הולכים לבקר משפחות, קונים מתנות לנכדים ונפגשים עם האחים, הילדים האלמנות. בחופשה הראשונה שלי מהמלחמה קיבלתי הודעה שלאחד הקצינים שנהרג בליל החציה נולד בן. נסעתי לברית, נתתי נשיקה לאלמנתו, ורק אז נסעתי הביתה". השתחרר מהצבא. היה מנהל 1984 בשנת אגף מבצעים בחברת סונול ומנכ"ל חברת סונרקו. הוא שימש גם חבר מועצת העיר חיפה ומנהל אדמיניסטרטיבי של קבוצת כרמלטון שבנתה את מנהרות הכרמל. הוא מתגורר בכרמל עם רעייתו אתיה, איתה התחתן בזמן שהיו בשירות סדיר. הם הורים לשתי בנות ושני בנים. אחד מהם, עידן, מח"ט בדרגת אלוף משנה, הוא היום נספח צה"ל בסין. למרות בעיות רפואיות, מתייצב מורג מדי פעם להפגנות נגד ", הוא 38 הרפורמה המשפטית. "בגיל נזכר, "זרקתי את דרגות התת אלוף שלי על השולחן של הרמטכ"ל דאז, משה לוי, ואמרתי לו 'אני לא מוכן להישאר איתך בצבא'. הייתה מהומה, הייתי מועמד לתפקיד ראש אגף התכנון, אבל אמרתי שאני לא מסכים עם הדרך שבה הם בונים את הצבא. בצבא שאני לא רוצה להיות בו תת אלוף, אני לא אהיה אלוף. "קשה לי לראות את מה שקורה בצבא היום, אבל אין ברירה. אני כמובן לא בעד סרבנות, אבל אם מישהו לא רוצה "נקודת המוצא צריכה להיות שכל מי שהיה במלחמה או בקרב ספג שריטה עמוקה. רבים פיתחו פוסט טראומה לאורך הזמן" ← עם החיילים במלחמת יום הכיפורים. עומד מימין, עמי מורג צילום רפרודוקציה תשפ״ג 2023 יולי-אוגוסט הלוחם | 20