תשפ״ד 2023 נובמבר-דצמבר הלוחם | 42 כוחנו בקבוצתנו הטראומה מהמלחמה היא קולקטיבית, כמותה יהיה גם הריפוי העיקר הבריאות | הלוחם א ירועי השבעה באוקטובר טרפו את הקלפים. כל אחד ואחת במדינה חוו טלטלה. תחושת הביטחון התערערה, מהמעגלים הרחבים ועד האישיים. נפרצו גבולות המדינה, גבולות ערים, בסיסים צבאיים, בתים, משפחות. הגוף והנפש של רבים ורבות מאיתנו נפגעו. כולנו פגשנו את הרוע, ההרס והאכזריות הטמונים בבני האדם. מאז אנחנו עדיין רקמה אנושית אחת, אבל היא מחוררת וספוגה בדם. אל מול שינוי דרמטי בתגובה להלם ולטראומה, קמות יוזמות אזרחיות בניסיון לתת מענה לצרכים. אחד הפתרונות היעילים הוא קבוצות תמיכה וטיפול. בזמנים רגילים בוחרים להצטרף לקבוצה כי רוצים לעבור שינוי. כעת, בזמן מלחמה, קבוצת תמיכה או קבוצה טיפולית יתאימו למי שחייהם השתנו באופן דרמטי והם נאלצים להסתגל במהירות למצב החדש. לרוב, קבוצות הנפגשות פנים אל פנים יושבות במעגל. צורה קלאסית ושוויונית ביותר. כיום, אל מול המעגלים שנפרצו, קמים עוד ועוד מעגלים של ריפוי. לפני המפגש הראשון אפשר לחוש בושה, פחד מדחייה, סקרנות והתלהבות, רגשות טבעיים ומובנים. המתח בין הניגודים הוא אחד מכוחות הקסם המניעים את הקבוצה. מרחב חדש ובטוח במפגש שהעברתי למתמודדים עם כאב כרוני בחרתי לפתוח במשחק הכרות הנקרא "מי כמוני?" המשתתפים זורקים שאלות מחיי היומיום שלהם כמו: מי כמוני לא ישן הלילה או מי כמוני לקח כדור נגד כאבים. מי שמזהה עצמו עונה אני. לאחר כמה שאלות אחת המשתתפות השתתקה ועיניה נפקחו לרווחה. שאלתי אותה מה קורה, והיא אמרה: "זאת הפעם הראשונה מזה חודשים שאני לא מרגישה כמו חייזר. סוף סוף אני בחברת אנשים כמוני". המטרה של הקבוצה היא ליצור לחברים ולחברות שפה משותפת ומרחב בטוח, להתאמן ביחסים עם אחרים ולעיתים גם לבנות זהות חדשה. לדוגמה, בחור צעיר שלפני שבעה באוקטובר היה עצמאי וספורטאי, וכעת הוא קטוע רגל, בתהליך שיקום, ונעזר בכיסא גלגלים. הוא נאלץ להיפרד מהאני הישן שהכיר, והאני החדש טרם נבנה. ההשלכות של המצב החדש משפיעות על התפקוד הפיזי, על הדימוי העצמי, ועל מערכות היחסים האינטימיות בחייו. בתוך קבוצה יכול להיות לו קל יותר להתרגל למצב החדש והבלתי מוכר. איך לשתף באמת לקבוצה של משתתפות ומשתתפים מדרום הארץ הגיעו מבוגרות ומבוגרים שחוו דבר או שניים בחייהם. עברו את השואה, עלייה לארץ, מלחמות ישראל. רובם מעולם לא השתתפו בקבוצת תמיכה. בתחילת המפגש הם הראו תערובת של מבוכה, ייאוש וציניות. אחד המשתתפים אמר "הקבוצה לא תחזיר לי את העבר, והיא לא תפתור את הבעיה. אין אור בקצה המנהרה, אנחנו כבר מבוגרים. החלום נסדק, אין אופציה לעתיד טוב יותר". חוסר האונים היה נוכח בחדר. אחד המשתתפים חווה אובדן והתקשה לשתף, משום שחשש להכביד. מבטו היה מושפל. ביקשתי ממנו לנשום, להרים את ראשו ולהביט בעיני המשתתפים, לראות את תגובתם לחששוֹ. כולם היו מוכנים לשיתוף, וככל שהמפגש התפתח צפו ועלו סיפורים אישיים שרק חיכו לזמן ומקום. חברי הקבוצה נתנו תוקף לחוויות שהיו חסרות מילים או סמויות מן העין. הקבוצה שימשה עדות חיה, אמפתית, לחוויות הקשות. יחד כל הדרך בקבוצה טיפולית כולם נושאים יחד את המצוקה. גם מי שמעדיפים להסתדר לבד ולמנוע דאגה מאחרים. בקבוצת תמיכה למתנדבות ומתנדבים שפגשו משפחות שכולות עלו כמויות בלתי נתפסות של עצב, הלם ואובדן. המשתתפים עברו טראומטיזציה משנית והרגישו שאין להם לגיטימציה להרגיש קושי ולבטא אותו. בקבוצה קיבלנו הזדמנות לגלות כוחות ריפוי פנימיים, והכוח המרפא של הקבוצה עלה והתעצם, באופן שאינו מתקיים בטיפולים פרטניים. כל אחד בקבוצה תורם את הצבע שלו ויחד הקבוצה היא כמו גוף חי ופועם, כמו מעבדה או חדר כושר לחיים. חומרי הגלם של הקבוצה הם רגשות קשים, אבל הדבק שלה הוא חום, שותפות גורל, נחמה, אכפתיות ואהבה. אתם מוזמנים להפנות שאלות למדור
[email protected] פרופ' רפי חרותי פרופ' רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום; מנהל חטיבת השיקום במרכז רפואי שיקומי רעות בתל אביב; חבר סגל בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב; מנהל אישי - מרכז לטיפול מיני, זוגי, פרטני וטיפולי סרוגייט; שימש רופא בית הלוחם שנה. 15 תל אביב במשך ענת בירן פרוסט מטפלת מינית מוסמכת, מטפלת בפסיכודרמה. מלווה נשים ואנשים במעגל החיים בתהליכים הקשורים באינטימיות וזוגיות, חברת צוות בבית אישי - מרפאה לטיפול מיני פרטני וזוגי, רכזת הקורס "מין, מיניות ומה שביניהם" באוניברסיטת תל אביב.