Halochem_296_Digital1

"השיקום חייב לתת אנרגיה של החלמה" | הלוחם "לקח לי כמה שעות להבין שנפצעתי" 21 נ', בן רווק, גר בירושלים לוחם ימ"ס בגזרת נחל עוז "נפצעתי בשבעה באוקטובר. איך נפצעתי סגרתי שבת בנחל עוז, בצוות כוננות, צמוד למוצב. התעוררנו בבוקר מהנפילות. לקח לנו טיפה זמן להבין מה קורה, מהחמ"ל ומהרבש"ץ. בסוף קיבלנו מיקום מהרבש"ץ של נחל עוז, אילן פיורנטינו ז"ל, הוא נפל קצת אחרי שדיבר איתנו. התקדמנו לעבר המיקום ובדרך כבר התחלנו להיתקל. התפצלנו לשתי חוליות. קצת לפני שבע בבוקר הגענו חמישה אנשים לקרב המרכזי. באותו קרב נהרג המפקד שלנו, רס"מ שלמה יעקב קרסנינסקי ז"ל. וכולנו נפצענו ברמות כאלה ואחרות. אני נפצעתי הכי קל. קיבלתי כדור בכף הרגל ולקח לי כמה שעות להבין שנפצעתי. לא הבנתי שקשה לי ללכת, וגם לא ממש הרגשתי את הכאב, מסביבי כולם נפצעו יותר קשה. אחרי שבאזור שהיינו קצת נרגע, בערך בעשר בבוקר לקחנו רכב אחד לפינוי לסורוקה, ורכב שני המשיך לעשות סריקות, ושם נתקלו עוד כמה פעמים. ממה שהבנתי, היו בערך שלושים גופות של מחבלים שיצאו משם". "השיקום שלי יכול הגעתי לבית הלוחם להימשך עוד שבועות, אולי חודשים. הכדור עבר דרך כמה דברים לפני שהגיע לכף הרגל, ובעיקר פגע באחת העצמות ובגיד שמזיז את האצבעות. אני עדיין בבירורים לקראת ניתוח, כן או לא. כרגע אני עדיין בבית, בהחלמה, והגעתי לבית הלוחם לפני בערך חודש. לקח קצת זמן לשמוע על זה ולהבין שאני יכול להגיע כחייל סדיר. חברים שפגשתי בבית החולים סיפרו שזה מקום מצוין, ומאז אני פה. קיבלו את פניי יפה מאוד, נועה, רכזת הצעירים, עשתה לי סיבוב וישפה אנשים נחמדיםשמאוד רוצים לעזור. הגעתי לכמה אירועים, פגשתי נכיםמבוגרים יותר. עוזר לי ומעודד אותי שיש לי מקום לצאת אליו מהבית. איבדתי את המפקד שלי, וכל החברים שלי פצועים. האירוע במוצב נחל עוז היה קשה ואנשים שהכרתי נהרגו, ויש לי גם חברים שנהרגו בקרבות בעזה. בשבועות הראשונים, ההתמודדות הכי קשה הייתה עם החוסר מעש בבית. בהתחלה גם עוד לא עשיתי פיזיותרפיה, כי היה לי שבר פתוח ברגל. להיות תקוע בבית כל היום עשה לי מאוד לא טוב. ועכשיו יש לי מקום, יש חדר כושר ובריכה, ואפשר אפילו • רק להגיע ופשוט לשהות פה". "בדקתי שאין דם, והמשכתי להילחם" 25 ישי בצ'ינסקי, בן נשוי, גר בירושלים 646 לוחם בפלחה"ן צנחנים, חטיבה "נפצעתי בסוף דצמבר. איך נפצעתי התגייסנו בשבעה באוקטובר. היינו בבארי, ופינינו גופות עוד באותו לילה. היינו גם מסביב לקיבוץ וסגרנו אותו בזמן שבפנים הייתה לחימה. בהמשך נכנסנו לעזה ואני נפצעתי בזמן התקפה על שכונת המגדלים. לשטח קטן יחסית נכנסנו המון כוח. הצוות הצעיר בפלוגה שלי עלה על מטען ונתקלנו במחבלים. מהמטען נהרגו שניים במקום ועוד ארבעה נפצעו והיו עוד פצועי ירי. אני נפצעתי מבלוק שנפל עליי תוך כדי קרב ירי עם אחד המחבלים. לוחם שהיה מאחוריי פתח זווית ירי ופגע בפינה של הבית שלנו. אני והחבר שלידי קיבלנו בלוקים על הקסדה, מזל, ולי זה נפל גם על הכתף. בדקתי שאין דם והמשכתי להילחם. המשכנו לירות, הלכתי לפנות עוד פצוע, ולהביא אלונקות, הייתי באדרנלין, ולא מאוד כאב באותו רגע. חזרתי לצוות שלי, שהיה בתוך מבנה, ואז התחיל לרדת המתח. טיפה כאב לי, שמתי את התיק ונורא כאב, אבל בכל זאת נשארתי עוד יומיים וחיכיתי לסבב יציאות. יצאנו ואמרתי נלך לבדוק שאין לי שבר. יש לי פריקה או תת פריקה או ."2 קרע. העבירו אותי לר"ם אמרו לי 2 "בר"ם הגעתי לבית הלוחם שאני עובר למשרד הביטחון, אגף השיקום. דיברתי איתם ואמרו לי שבירושלים פיזיותרפיה אפשר גם בבית הלוחם. המקום יחסית קרוב אליי וגם שמעתי עליו דברים טובים. לא בדיוק ידעתי מה זה אומר. הגעתי לפה, אמרתי להם שצריך פיזיותרפיה, מיד רשמו אותי, קיבלתי תעודת נכה זמנית, עשו לי פה סיור, רשמו אותי אצל נועה במחלקת צעירים. אני מרגיש כבר הרבה יותר טוב מאז שיצאתי ואני מאמין שאני אהיה בסדר. הצוות שלי היה אמור להשתחרר היום, לסיים את המילואים, ואז הודיעו להם שהם נשארים עוד חודש. החברים שלי בדיוק יצאו לסבב יציאות ואני רוצה לחזור איתם. כשהגעתי לבית הלוחם, אמרתי שאני רוצה לעשות נטו פיזיותרפיה, ואז ראיתי כמה הם נחמדים ומקבלים, מכילים ורוצים לעזור. הרגשתי שהגעתי למקום הנכון, וכמה טוב שיש מקומות כאלה בארץ". תשפ״ד 2024 ינואר-פברואר הלוחם | 20