Halochem_296_Digital1

תשפ״ד 2024 ינואר-פברואר הלוחם | 36 נגישות ורגישות | הלוחם יובל וגנר מייסד ונשיא עמותת נגישות ישראל, נכה צה"ל, טייס בדרגת סא"ל, נפצע בתאונת אימונים www.aisrael.org תלונות נגישות כל אחד ואחת יכולים לסייע בקידום הנגישות. נתקלתם בבעיית נגישות, צלמו, ופשוט כנסו לאתר נגישות ישראל www.aisrael.org ומלאו את טופס תלונות נגישות ואנו נטפל. יחד ננגיש את ישראל. שעת מבחן המלחמה תאפשר לשנות את מעמד הנכים והנכות. טור אישי במיוחד מתרחשת בשנייה אחת ומשנה את החיים, תהליך השיקום ובניית החיים החדשים לוקח שנים, ומערב את כל מעגלי החיים, משפחה, עבודה, חברים ועוד. יש יותר כבוד אחוז, רתוק לכיסא 100 נולדתי לדני וגנר, נכה צה"ל גלגלים, שנפצעבהגנהעלקיבוץ יטבתהלאחרמלחמת קדש. יש לי תמונות וזיכרונות ילדות מספיבק איל"ן ברמת גן ולימים משנותיו הראשונות של בית הלוחם תל אביב. מה שחרות בזיכרוני בעיקר הוא המעמד של נכי צה"ל בחברה הישראלית. באותן שנים העריכו את נכי צה"ל שנפגעו בגופם ונאלצים לחיות עם מוגבלות. היינו מסתובביםברחוב, נכנסיםלמסעדה, ואני זוכראת ההערכה והחיבוק החם והאוהד. היחס סייע בשיקום ובהשתלבות בחיים. גם מזווית של ילד, לרגע לא התביישתי כבן לאדם עם מוגבלות, נהפוכו, חשתי גאה. עם השנים נשחק מעמדם של נכי צה"ל, מול המערכות ומול הציבור. ובימים אלו, ימים של אחדות בצל מטרה משותפת, שבה ועולה ההכרה בחשיבותו של צה"ל ובחשיבותם החיילים והמילואימניקים, אלו המסכנים את חייהם ואת גופם לטובת כלל אזרחי המדינה. הזדמנות גורלית בפני מערכת הבריאות, ארגון נכי צה"ל ואגף השיקום עומד מבחן כביר: לייצר מנגנוני תמיכה וסיוע לאתגרי השיקום. בעקבות המלחמה צפויים להצטרף לארגון נכים צעירים רבים, וגם נשים נכות צה"ל שבעבר לא שירתו בקרבי. השאלה הגדולה היא האם הגופים המעורבים בשיקום ישכילו לנצל את ההזדמנות כדי לשפר באורח דרמטי את מערך התמיכה בפצועים ובפצועות ולא פחות מכך, גם בבני משפחותיהם. בחסות התמיכה וההערכה לגיבורי השבעה באוקטובר וללוחמים, הגיעה גם הזדמנות. זה הרגע לכונן סדר חדש בכל הקשור למעמדם, שיקומם, ושילובם בחברה של נכי צה"ל. צונאמי של פצועים בעקבות מלחמת חרבות ברזל מדברים יותר ויותר על 3,000- פצועי המלחמה. בתקשורת רצים מספרים מ אלף פצועים חדשים מאז השבעה באוקטובר 12 ועד אלף נכי 60- הארור. עד המלחמה היו בישראל כ צה"ל. כמות המצטרפות והמצטרפים החדשים היא צונאמי, עשרות מדי יום, רבים מהם פצועים קשה. בתי החולים, מרכזי השיקום, ארגון נכי צה"ל ואגף השיקום במשרד הביטחון - כולם מחשבים מסלול מחדש ונדרשים להתאים את השירות לכמות העצומה של פצועות ופצועים. שנה. התרסקנו בטיסת 37 , לפני 1987 נפצעתי בשנת אימונים עקב תקלה טכנית, ובנס נשארתי בחיים. שברתי את עמוד השדרה הצווארי ונותרתי משותק מהצוואר מטה. מאז אני נכה צה"ל קשה, ישוב בכיסא גלגלים ונעזר במלווים. הייתי מאושפז תשעה חודשים בשיקום ב' נוירולוגי בבית חולים שיבא תל השומר. כל מי שנפצע זוכר את המסע הארוך והמורכב, האורך שנים, מסע שאותו עברנו בליווי צמוד ואמיץ של בני משפחותינו. התמודדנו עם כמה אתגרים, זה אחר זה, ולעיתים גם בו בזמן. צעד אחר צעד אתגר ראשון הוא הטיפול הרפואי בפציעות. השלב השני הוא השיקומי, כדי לחזור למקסימום יכולות ועצמאות. השלב השלישי הוא התמודדות נפשית פרטית מול האני החדש, קבלה עצמית של החיים עם מוגבלות, נראיתאו בלתי נראית. השלבהרביעי גםהוא פסיכולוגי, אבל בהתמודדות מול החברה, איך האני החדש בעל המוגבלות מתמודד במרחב הקהילתי מול אנשים ובעיקר מול מבטיהם ותגובותיהם. שלב אחרון הוא החזרה לחיים נורמטיביים ועצמאיים, כאדם עם מוגבלות. כאן מגיעה הביורוקרטיה מול אגף השיקום, ההכרה בנכות, ללמוד כיצד להיעזר במערכת, לחזור לתעסוקה, לימודים, ספורט, פנאי ותרבות. הפציעה צילום: זיו קורן פצועי חרבות ברזל משתקמים בבית הלוחם תל אביב.