298_Halochem

או שאתה שוקע עם הפציעה וצולל לתוכה או שאתה יוצא וממריא ממנה. בחרתי בחלופה השנייה. אחרי עוד שנה בצבא החלטתי להשתחרר וללמוד, כי הבנתי שאני כבר לא במסלול פיקודי. תוך כדי לימודים קיבלתי הצעה לחזור , לתפקיד קצין 669 לחיל האוויר, ליחידה אג"ם. חזרתי לצבא ובהמשך הייתי סגן , מפקד קורסים בבית הספר 669 מפקד לטיסה, ראש ענף במפקדת כוחות מיוחדים . בהמשך הייתי מפקד 669 ומפקד יחידה הכוחות המיוחדים בחיל האוויר, מפקד וגם ראש חטיבת אמצעים מיוחדים 2 כנף במטכ"ל. לאחר שהשתחררתי, בנובמבר , מילאתי תפקיד בוועדה לאנרגיה 2011 אטומית, ולאחר מכן את תפקיד הממונה על האמצעים המיוחדים במשרד הביטחון, וגם אופרטור לאומי בנושא הקורונה". הכלה והקשבה האם העובדה שאתה נכה צה"ל עוזרת לך במפגשים עם ניצולים שנפגעו? "כן. אני מכיר את הטראומה, ואני לא מנסה להבין במקום אחרים מה הם מרגישים. צריך לקבל את מה שהאחר מרגיש, להכיל אותו, להקשיב ולתת מענה. בכנס הראשון שעשינו קיבלתי החלטה דרמטית והודעתי שני דברים: כל עוד אני ראש מנהלת תקומה, לעולם לא נכתיב לכם, ולא ננחית עליכם החלטות מדינה מלמעלה למטה. נפעל רק בשיתוף, הקשבה והסכמה. החלטה שנייה, לעולם לא נפקיר איש. אם מישהו אומר שהוא לא חוזר לעוטף, אכיל אותו ואטפל בו. אני אומר לניצול, לנפגע, לאיש שעבר טראומה 'אני פה בשבילך. אני פה למענך'. אנחנו מתייעצים ושואלים, ואז אנחנו עושים. התהליך מייצר מעורבות ואמון". איזה מסר תרצה לשלוח לפצועות ופצועי צה"ל, במיוחד הצעירים והצעירות הרבים המצטרפים אלינו עכשיו? "אני זוכר את תקופת האשפוז לאחר הפציעה. היינו חבורה, על עגלות, על קביים, חלק בלי ידיים, חלק בלי רגליים. היינו משוחחים בשעות הקטנות, לבד, יושבים עשרה חברים, נכי צה"ל. ואז קטוע הרגל אומר 'איזה מזל שאני רק קטוע רגל ולא קטוע יד, לא יודע איך הייתי מתפקד'. וקטוע היד אומר 'וואו, מזל שאני יכול ללכת'. ואז קם החבר השלישי ואמר 'עזבו, חבר'ה, כל אחד והחבילה שלו'. וזה המסר. כל אחד מתמודד עם החבילה שלו. כולם מרגישים שחרב עליהם עולמם, וזה בסדר. אבל המסר לנכים ולנכות הצעירים הוא שהעולם לא חרב. יש תקווה, אופק, חזון והזדמנויות. גם עם פציעה אפשר לעשות הכול מהכול". "כל עוד אני ראש מנהלת תקומה, לעולם לא נכתיב לכם, ולא ננחית עליכם החלטות מדינה מלמעלה למטה. נפעל רק בשיתוף, הקשבה והסכמה" ← 31 | הלוחם תשפ״ד 2024 יוני-יולי