298_Halochem

שיקום ותקומה | הלוחם סיון להבי, סמנכ"ל התקציבים במנהלת תקומה, איך הגעת לעבוד כאן? "גדלתי בקיבוץ ניר עוז. בשבעה באוקטובר חוויתי עם ההורים והמשפחה את כל מה שעבר על הקיבוץ. בשבועיים הראשונים התגייסתי להיות דובר הקיבוץ, מתוך הבטן, בלי הרבה ידע בתקשורת או דוברות. בהשכלתי אני כלכלן ועובד מדינה שנה, ניהלתי את אגף התקציבים של 15 כבר משרד הפנים והייתי משנה למנכ"ל המשרד. רציתי לקחת חלק בכל המאמץ של שיקום העוטף. הגעתי לכאן לראיון בתחילת נובמבר, ובשנייה שאני נכנס למשרד של משה אדרי, אני מבין שהוא ואני כנראהשוחים יחד בבית הלוחם. התראיינתי, התקבלתי והתחלתי לעבוד מיד". כמי שגדל באזור העוטף, העבודה במנהלת תקומה מרגישה לך גם כמו שליחות אישית? "היה לי חשוב להירתם לעשייה של שיקום העוטף. התחלנו לבנות יחד את העולם התקציבי של מנהלת תקומה ואני הרגשתי מעין רוגע פנימי, עם עצמי, שמצאתי את המקום הנכון עבורי. חשבתי שגם הידע שלי והניסיון בעבודה מול רשויות מקומיות, ובעבודה על תקציבים מול הכנסת והממשלה, יוכלו להועיל". איך לקום ממשבר האם העובדה שאתה עצמך נכה צה"ל מעניקה איזשהו ערך מוסף בעבודה עם הקהילות שעברו טראומה? "נראה לי שמי שעבר בעצמו אירוע טראומטי מבין קצת אחרת את הסיפור של מי שעומד מולנו. אני עצמי נפצעתי לאחר שהתעקשתי לשרת. אבא שלי נפל במלחמת יום כיפור ולא הרשו לי להתגייס לקרבי. אבל היה פיילוט של פלוגת חובשים על גבול לבנון שיצטרפו לכוחות של גולני וצנחנים. הבהרתי לאימא שלי שאם היא לא תחתום, ניפרד כידידים, וכך הצלחתי להתגייס כחובש. היינו הג'ובניקים הכי קרביים בצה"ל. באחת השיירות, בעלייה לבופור, נורה עלינו טיל. שרדתי, ואז הרכב הידרדר לתהום ואני נפגעתי ברגליים. אני חושב שכנכי צה"ל יש לנו יכולת להבין שההתמודדות אינה רק פיזית, אלא גם נפשית. אנחנו יכולים להכיל ולהקשיב, לא לזלזל, ולהיות אמפטיים. אחד הדברים הראשונים שראש המנהלת יזם הוא שולחנות עגולים. כל קהילה באה וסיפרה את סיפור השבעה באוקטובר שלה. לאחר שסיימנו את הסבב הזה, עשינו סדנת חוסן. כולנו נחשפנו לסיפורים הכי מורכבים של הקהילות, וכשאתה יושב בפגישות האלה ואתה עצמך מבין מה זה לקום ממשבר, אז ודאי שהאוזניים שלך שומעות את הדברים באופן אחר. הרצון לסייע מקבל איזושהי העלאה בחזקה". כוחה של הקהילה כמי שהשתקם והמשיך הלאה, איזה מסר יש לך למי שרק עכשיו מתחילים את ההתמודדות? "קודם כל, אתם לא לבד. בית הלוחם הוא מקום חשוב, לבוא ולראות שאתם לא לבד. צרת רבים, חצי נחמה, וטוב מאוד לראות אנשים שגם הם חווים את תהליכי השיקום. היחד של הארגון יכול לעזור לכם להשתקם. הפצועות והפצועים יכולים ללמוד להיעזר בכוח של הקהילה שסביבם, וארגון נכי צה"ל הוא כמו קהילה. גם כאן, במנהלת, אנחנו מבינים שיש קיבוצים בעוטף שיהפכו לקהילות שלמות המתמודדות עם פגיעה. קהילות של נכי צה"ל, קהילות של אלמנות ויתומים, קהילות של נפגעי פעולות איבה. במנהלת מבינים שנצטרך לתת כלים שיקומיים בתוך העוטף והקהילות יעברו את השיקום יחד. חלק חשוב מהשיקום הוא גם עשייה. לי אישית עוזר לעבוד בארגון כמו המנהלת, שבאמת תורם ומחזיר לתושבים שנפגעו את תחושת השיקום. בשום מצב לא כדאי לשבת בבית ולהסתגר. חשוב לחלוק את הדברים, לדבר. הדור שלי היה יותר סגור. החבר'ה היום מדברים קצת יותר וזה טוב. ולא להתבייש. מי שלא ישן בלילה, או חוזרים אליו סיוטים, חשוב לדבר, זה יכול לעזור". "נחשפנו לסיפורים הכי מורכבים של הקהילות, וכשאתה יושב בפגישות האלה ואתה עצמך מבין מה זה לקום ממשבר, אז ודאי שהאוזניים שלך שומעות את הדברים באופן אחר" , סמנכ"ל תקציבים 49 בן סיון להבי "אנחנו יכולים להכיל ולהקשיב" סיון להבי, בן קיבוץ ניר עוז ובעל ניסיון בשירות המדינה, הגיע למנהלת ומצא את המקום המתאים ביותר עבורו ← תשפ״ד 2024 יוני-יולי הלוחם | 34