299_Halochem_Digital

ה חווה של דני במושב סתריה היא מקום מיוחד. יש מקומות הנכנסים אל הלב, ויש מקומות המאפשרים ללב להתרווח ולהתיישב בנינוחות במקומו הטבעי. החווה, הצוות, החיות והטבע, העשייה והניסיון המצטבר יוצרים חממה לגוף ולנפש. הלב יכול להתרווח, להציץ מעבר למגננות ולחומות השמירה, ופשוט לנשום עמוק. בחווה פועלות כבר כמה שנים תוכניות למתמודדים עם פוסט טראומה. השנה, בשל המלחמה ולאור הכמות הגבוהה של מתמודדים עם תסמיני פוסט טראומה השתלב בחווה פרויקט חוות החוסן שאותו מפעיל אגף השיקום. ברחבי הארץ פועלות עשר חוות, שתיים מהן – החווה של דני וכפר אקולוגי ורטיגו, פועלות בשיתוף ארגון נכי צה"ל. יהודה איש שלום, מנהל אגף פוסט טראומה בארגון נכי צה"ל מתאר את הדרך לחווה: "כבר בתחילת המלחמה שאלנו את עצמנו, בתוך כלהכאוס, מה יהיה נכון לעשות. הסתכלנו על האירוע מלמעלה וניסינו להבין באיזה תחום כדאי להשקיע כדי לתת מענה גמיש ללוחמים שיחזרו מן הקרב. עשינו סיעור מוחות וגיבשנו צוות שבראשו עמד האלוף במילואים איל בן ראובן. מיטב הכוחות המקצועיים, בשטח ובאקדמיה, שיתפו איתנו פעולה והכנו תוכנית שהיא הבסיס לחוות השיקום הפועלות כיום". לאילו סוגים של מצבים ואתגרים התוכנית מבקשת לתת מענה? "הלוחמים נעקרו מחייהם, עברו חוויות קשות ואינטנסיביות ובסיום שירות המילואים חזרו לאזרחות. המעבר חזרה הביתה יכול להיות דרסטי ולאט לאט הסימפטומים מתחילים לצוץ. קושי בעבודה, חוסר שינה, פתיל קצר, התפרצויות. יש מצב עוררות ודריכות שמתאים לשדה קרב, אבל לא מתאים לבית. הרציונל שלנו הוא לתת מענה מהיר בטווח הזמן המיידי בפורמט קבוצתי, כדי לצמצם ככל האפשר את שיעורי ההתפרצות של פוסט טראומה. בשתי החוות שמופעלות בשיתוף ארגון נכי צה"ל, החווה של דני וחוות ורטיגו, אנחנו מעורבים בתוכנית ומשקיעים תשומות ומשאבים כדי למקסם את ההשפעה". קסם של ריפוי כחלק מההשקעה, את הפרויקט בחווה של דני מלווה עובדת סוציאלית מטעם הארגון. היא צמודה ללוחמים ומשמשת גשר בין כל הגורמים המקצועיים. העובדת הסוציאלית, נעמי ארז לב רן, תוכלי לתאר לנו מה תפקידך בכוח? "אני רכזת הפרויקט. מקבלת את הלוחמים, מה שנקרא אינטייק בשפה המקצועית. בונה את התוכנית, בונה לוחות זמנים. מהחבר'ה של המחזור הראשון, בפברואר ומסיים השבוע, 20- שהתחיל ב באוגוסט, הרוב כבר נמצאים כאן 20- ב פחות, כי הם חזרו לשגרה ולעבודה, בצורה חלקית או מלאה". איך נראה יום טיפוסי בחווה? "אנחנו נפגשים בימים ראשון, שלישי וחמישי. מגיעים בין תשע לעשר בבוקר ויש התכנסות וארוחת בוקר נהדרת. רוב המשתתפים לא ישנים טוב בלילה, ולוקח להם זמן להתאושש. במפגש הבוקר יש קצת שיחות אישיות, ואז מתחילה התוכנית. רכיבה טיפולית על סוסים, יוגה במרחב שלנו, טיפול פסיכולוגי קבוצתי, דיקור. יש גם סדנאות מתחלפות כמו נגרות, טיפול בחולדות, מיינדפולנס ועוד. כל הזמן קורה פה משהו. ויש גם את הפלא פלאים שנקרא ליצנים. בהתחלה הם נראו לי כמו שיגעון. ואז הבנתי שהם פשוט מאפשרים לנו להבין שמותר גם לצחוק ולהשתטות ולהיות ילד. זה קסם וריפוי אמיתי. אנשים מבינים שמותר להיות בפוסט טראומה וגם לצחוק. כי יש הרגשה שאחרי מה שעברתי ומה שראיתי, אסור לצחוק. אבל במי אתה בוגד כשאתה לא צוחק?" מה הכי עוזר לאנשים שהשתתפו עד עכשיו בפרויקט? "הפידבק מספר אחת הוא לקבוצה עצמה, להכיר אחרים ולהגיד וואלה, אולי אני דפוק, אבל אני לא הדפוק היחידי. יש עוד אנשים שלא ישנים בלילה. אז פותחים קבוצת וואטסאפ ולפעמים בבוקר אני מגלה שבאמצע הלילה הם קפצו לאכול גלידה. יש בקבוצה שיח בנושאים כמו שינה, זוגיות, התפרצויות זעם. מדברים. כמו בחוכמת ההמונים, החברים נותנים אחד לשני". חוויה בחווה המלחמה הפכה את הצורך במענה שיקומי לטראומה לדחוף מאי פעם. לראשונה בעולם מופעלות חוות חוסן המעניקות טיפול בחיק הטבע. ביקור בחווה של דני, במושב סתריה, מגלה מה הרעיון, למי זה מתאים ומה מספרים המטופלים שלומי יוסף צילום | צור עופר ו שלומית לולה נחמה מאת ← תשפ״ד 2024 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 18