299_Halochem_Digital

יניר, ספר לנו בבקשה על הפציעה שלך. באוקטובר ולחמתי 8- "התגייסתי ב בעזה מהכניסה הקרקעית בסוף אוקטובר. בצוות של הטנק אני תותחן ועברנו תקופה אינטנסיבית של לחימה, ארבעה אנשים בסיר לחץ, חוסר שינה ודריכות שיא. עברנו תקרית שבה הטען הוציא את הראש מהטנק, וספג רסיסי ירי אל הפנים, הזרוע והצוואר. הוא נשאר בחיים וכל התא שלו בטנק התמלא בדם. הנהג ואני ניקינו הכול עם מים ומגבונים. אחרי שלוש שעות מגיע טען חדש וחוזרים לשגרה. אחרי האירוע הזה האווירה בטנק נהייתה לא טובה, וביקשתי לעזוב. התחברתי לצוות חדש. אצלם היו הרבה שאלוני טריוויה וחידונים. לאריה ריין, המפקד, היה המון ידע עולם, והוא היה בן אדם מקצועי, אחד שמקפיד במילואים כמו שמקפידים בסדיר. הטען שלנו, ניתאי מייזלס, היה חרשן. כל היום ישב וקרא את ספר הטנק. הוא היה שילוב של אדם חכם וגם חזק, בעל כוח פיזי גדול. ביום ראשון בבוקר, שבוע אחרי חנוכה, אחרי שחזרנו מיציאה הביתה, נכנסנו שוב לשטח. יצאנו למשימה ובשלב מסוים הגענו לסמטה צרה והייתה שם משאית שחסמה את הדרך. התקרבנו למשאית והטנק שלנו דחף אותה. ואז היה בום גדול. התעוררתי אחרי לא יודע כמה זמן, הכול מלא עשן בטנק, שקט בקשר. אני צועק, 'שומעים אותי?' אף אחד לא עונה. אני מנסה לדבר עם אריה, המפקד שלי, ואני רואה שהוא על הכיסא שלו, והוא לא זז. לרגע אני חושב שאולי זה חלום, ואני מנסה להסתכל על ניתאי ומצליח לראות רק רגליים מבצבצות על הרצפה. אני חושב שאני חייב להגיש עזרה ראשונה, מגיע לתיק ואז יש עוד בום, פיצוץ יותר גדול, הכול רועד. אני קולט שהכול סביבי שבור ומנופץ, יש הפסקת חשמל בטנק. אני מזיז את התותח, כדי להגיע לניתאי, ורואה אותו שוכב על הרצפה, ואני לוקחת"א וח"ע ואומר לעצמי רגע איפה אני מתחיל, מה אני עושה. ואז נפתחת דלת מלמטה והחי"רניקים מסמנים לי לצאת מהר. הם מפנים אותנו, ואנחנו עוברים כמה ידיים בפינוי. וכל פעם אני שואל מה השעה, איזה כוח אתם, כדי להיות עם אוריינטציה. בפינוי האחרון, היינו ואני שומע בקשר שני 669 בהאמרים של הרדופים, ואני מבין סופית שאריה וניתאי נהרגו. שם אני גם רואה הנהג שלי ורואה שכל הראש שלו מפויח ועיניים אדומות, ותוהה אם גם אני נראה ככה. אני מסתכל עליו ואומר לו 'הם מתו, אני שמעתי, הם מתו', ואני רואהאותו דופקאתהאחורהשל הראש בקיר של ההאמר, ויורדות לו דמעות, כי הוא מבין את מה שאמרתי לו. אריה היה קצין בן . מפקד הטנק הכי מבוגר בפלוגה, נשוי 39 ואב לשלוש בנות. ניתאי היה בן שלושים". איך הגעת לחווה? "אחרי האשפוז והלוויות, הייתי חודש במלש"ע, מרכז שיקום עורפי. טסתי כדי לנקות את הראש לקפריסין, ליער הסודי, לחופשה טיפולית כזאת. בחודש הזה עברתי שינויים, אחרי השבעה הורדתי את כל השיער שלי, כי רציתי להוריד מעצמי משהו. שמעתי על החווה ממישהו והבנתי לבדי, גם מהידע שלי בטיפול, שאני אפילו לא בהתחלה של הדרך, אז הגעתי. הליצנים הרפואיים והדיקור הסיני עזרו לי מאוד. הליצנים מביאים קלילות ושמחת חיים, והכוח של הקבוצה מהותי יותר מהכול. יש לי ויישארו לי חברים מכאן. תוך כדי החווה חזרתי להתמחות, וזאת נקודת האור שלי". איך כדאי להסביר למי שלא מכיר, מה טוב במסגרת כזאת? "אחד הדברים הקשים אחרי מילואים הוא לצאת לחוסר מסגרת אחרי מצב כל כך אינטנסיבי, זאת נפילה גדולה. החווה יוצרת מסגרת עם אנשים שחווים חוויות דומות לשלך. קבוצת שווים. האנשים שותפים לתסכולים שלך, לקשיים הספציפיים, ונוצרת תחושה של סגירת מעגל. אחד הדברים החשובים ביותר בחווה של דני, ואני אומר את זה גם כאיש טיפול, שהכלים שם לא קונבנציונליים, לא טיפולים שגרתיים כמו אצל פסיכולוג. המקום מלא בטבע ובחיות, ואת זה אי אפשר למצוא בין ארבעה קירות שותקים". "שמעתי על יניר אשכנזי: החווה ממישהו והבנתי לבדי, גם מהידע שלי בטיפול, שאני אפילו לא בהתחלה של הדרך, אז הגעתי" "כל מה דני סטירין: שעברתי במשך חיי, המסע שלי, הכול הכין אותי לרגע הזה, לתפקיד הזה, שלא ביקשתי אותו, אבל אני יודע שיש לי יכולת לתמוך" חוויה בחווה | הלוחם ← תשפ״ד 2024 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 22