300_Halochem

← מארב נ"ט בלב עזה 28 אייל אבו ג'נב, בן רווק, גר במע'אר 146- סגן קהנ"א, קצין הנדסה אוגדה, ב משהו לא טוב לי בגזרה בינואר בחאן יונס. בזמן 22- "נפצעתי ב תחת 7 חטיבה 603 הפציעה הייתי מ"פ צמ"ה ויצאנו להתקפה 9- . הייתי בתוך די 36 אוגדה באור ראשון של בוקר. התפקיד שלי הוא לנקות את המרחב ולחשף אותו, כדי לאפשר לכוחות חי"ר ולטנקים להתקדם. היינו צריכים להתחיל עבודה לכיוון מערב. התחלנו לעבוד, הסברתי למפעיל על השטח ומאיפה אנחנו יכולים להתקרב. מעלות בניינים 360 , נכנסנו לשטח השמדה ששולטים בנו. צריך לשמור על קור רוח, להיות זריז. התחלנו לפתוח שלושה צירים ואז עליתי מול הכוחות בקשר ואמרתי להם שמשהו לא טוב לי בגזרה הזאת. ביקשתי שני טנקים ונמרה שיאבטחו את המרחב. אמרו לי ׳קיבלנו׳. פניתי שמאלה וברגעשאני מסיים את הדיווח בקשר, אני חוטף את הנ"ט הראשון, מכיוון מערב. המפעיל שלי קיבל רסיסים ביד בצוואר, ואני חטפתי רק ביד. כבה, כל התא מלא עשן. עליתי בקשר 9- הדי ואמרתי 'קיבלתי נ"ט, תפגיזו מערבה'. אני מרים את הראש ואז אני חוטף את הנ"ט השני מקדימה". לא חטוף ולא הרוג "עכשיו אנחנו במצב קשה. עפתי אחורה מההדף, אני לא מצליח לפתוח עיניים, מקיא דם, עשן מבפנים, עשן מבחוץ. אמרתי לעצמי, אני לא אצא חטוף ולא הרוג, אני מנצח את הקרב. לקחתי את הקשר ואמרתי להם 'חטפתי מכיוון צפון עוד נ"ט. אני במארב נ"טים, תצמצמו אליי, תפגיזו'. ,9- בעיניים עצומות הצלחתי להניע את הדי ואני מנסה לצאת. אני מבקש בקשר שאם מישהו מזהה אותי, שיכוונו אותי, כי אני לא מצליח לפתוח עיניים. אלי עוזר לי ומכוון אותי והתקדמנו החוצה. ואז אני חוטף את ."9- הנ"ט השלישי, בחלק התחתון של הדי איך התחלתי ואיך אני היום ״כשהגיעו לחלץ אותנו הבנתי שהמצב שלי בעיניים קטסטרופה. האוזניים שלי הלכו, מהפגזים, בעיניים יש לי רסיסים לכל החיים. הייתי יומיים וחצי מורדם ומונשם ועוד שלושה ימים עם עיניים סגורות. מיום שני, רק ביום שבת פתחתי עיניים. קיבלתי את כל הטיפולים, לגוף ולמחשבות. עובדת סוציאלית, קב"ן, רופא עור. הייתי מאושפז שמונה ימים ואחרי השחרור התחלתי ללכת לבית הלוחם בחיפה. השתתפתי בטיפול בחוות סוסים בבית אורן, בריכה, עיסוי, חוגים, חזרתי לעשות כושר וזה גם עושה לי טוב. יש לי פגישות עם פסיכולוג, אני ממליץ. אני רואה איך התחלתי ואיך אני היום, עשרה חודשים אחרי. הטיפולים עוזרים לי, אני יכול להתבטא, להוציא דברים ולעבד את מה שהיה. התמודדתי עם חוסר שינה, סיוטים, ואני מתקדם. ההחלטה לחזור לצבא הייתה מאתגרת. ואחרי שמונה חודשים של שיקום, בספטמבר חזרתי. אני עדיין מתמודד עם קושי נפשי, והכי טוב לי להיות בתעסוקה. אם אני עסוק, יש שילוב של הגוף, הלב, הנפש והמחשבות, ולא שכל אחד במקום אחר וכל הזמן אני צריך לנסות לחבר ביניהם". "אני מבקש בקשר שאם מישהו מזהה אותי, שיכוונו אותי, כי אני לא מצליח לפתוח עיניים. אלי עוזר לי ומכוון אותי והתקדמנו החוצה. ואז אני חוטף את הנ"ט השלישי" "בשלב הזה כבר הבנתי שזה או אנחנו או הם. או שאני מתעסק ביד או שאני ממשיך את הלחימה ולא משנה מה יקרה עם היד. בחרתי להמשיך להילחם, כי לא רציתי שאף אחד יחדור לבסיס" אייל אבו ג'נב נג'יב דבדוב 19 | הלוחם תשפ״ה 2024 אוקטובר-נובמבר