300_Halochem

להסתכל לבן אדם בעיניים "השבוע הייתי בשיקום תל השומר, כדי לבקר כמה חבר'ה שפינינו מהגדוד שלנו, שעלו על מטען. החייל הפצוע לא זוכר איזה עירוי שמתי ואיפה דקרתי אותו, הוא זוכר שהגעתי אליו, התיישבתי לידו, ואמרתי 'הי, אני יואב, אני רופא, אני פה כדי לעזור לך'. זה מה שנשאר. אתה מנסה להסתכל לבן אדם בעיניים, ולהגיד לו שאנחנו פה איתו. ברגע שיצאנו לחופשה, הלכתי לפגוש את החיילים בבתי החולים ובשיקום, כי מבחינתי האירוע של רופא בצבא מתחיל ברגע שחוטפים אר.פי.ג'י או עולים על מטען וממשיך גם עכשיו, אחרי שנה של לחימה". החייל רוצה לפגושאותי "היה חייל, דווקא לא מהגדוד שלי, שטיפלתי בו באירוע. לאחר תקופה התקשר אליי החובש הגדודי שלו, שאל אם אני מכיר רופא שעושה אצלנו מילואים, ותיאר אותי חיצונית. אמרתי שזה אני והוא אמר שהחייל רוצה לפגוש אותי. הייתה לו פציעה קשה, רסיסים, יד מרוסקת, וכשיצאתי לחופשה הלכתי לפגוש אותו. הוא כל כך שמח". צריך עוצמה מטורפת "פציעות קרב הולכות איתך לא רק שבוע שבועיים בטיפול נמרץ, אלא לפעמים שנים. אני יכול לומר לפצועים שחשוב שתדעו שאתם עושה דברים בעלי משמעות, לצבא, למדינה ולמשפחה שלכם. אני רואה את החבר'ה שלנו, עם פציעות לא פשוטות, באים ומדברים על זה, ואני חושב שצריך עוצמה מטורפת כדי לעבור את התהליך הזה. אני פוגש פצועים שהם אנשים בעלי כוחות אדירים. אומרים לי 'אתה רופא טיפול נמרץ, אתה בטח עובד קשה', אבל את העוצמות שיש אצל החבר'ה בשיקום אני מתקשה למצוא. אנשים רבים כל כך, נדירים וטובים, לבשו מדים, נקראו לדגל, קיבלו צו, שמו את החיים שלהם בצד והלכו להילחם. הם משלמים מחיר לא פשוט ויש בזה עוצמה שקשה להסביר. אני מקבל מהם המון השראה". "הרפואי מחובר לאג"מי" ד"ר צפריר אור , גר בקיבוץ אפק, נשוי ואב לשלושה 58 בן קרדיולוג ומנהל טיפול נמרץ לב, המרכז הרפואי לגליל 5 , גדוד יואב, חטיבה 8110 רופא בגדוד סינוואר החזיר אותי למילואים שירתי כלוחם במילואים, הייתי 45 "עד גיל מ"פ. בשבעה באוקטובר סינוואר החזיר אותי למילואים, יצרתי קשר עם השליש של היחידה, ארגנתי את ענייני ההתנדבות רפואה שלמה | הלוחם צילום: אלבום משפחתי "החייל הפצוע ד״ר הרשקוביץ: לא זוכר איזה עירוי שמתי ואיפה דקרתי אותו, הוא זוכר שהגעתי אליו, התיישבתי לידו, ואמרתי 'הי, אני יואב, אני רופא, אני פה כדי לעזור לך'. זה מה שנשאר" בסוף אלו אנשיםשמשרתים איתך "היה לנו צוות שעלה על מטען, ואני מגיע לשטח עם עוד פרמדיקים ורופאים שאיתי בתאג"ד, כולנו יחד בתוך המשימה. החיילים הפצועים הם אנשים שאנחנו מכירים, שדיברתי איתם. גם אם לא ברמת שיחות נפש, הייתה לי אינטראקציה כלשהי עם כל חייל בגדוד שלי. בסוף, אלו אנשים שמשרתים איתך ואז אתה מגיע לאירוע וצריך לטפל בפצועים שהם לפעמים ברמות פציעה לא פשוטות. אתגר לא מבוטל". לדעת לעבוד מהר "אנחנו לא בחדר ניתוח, אנחנו נמצאים בשטח. בסבב הראשון יצא לי לפנות חיילים בהאמר פתוח בגשם, מעזה. יצא לי לנסוע חצי שעה באכזרית עם חייל לא יציב במצב של דימום חזק מהצוואר, כדי להביא אותו לפינוי מוסק, וכל הזמן הזה אחד הלוחמים, שהוא רופא משפחה באזרחות, לוחץ לו על העורק ואני מכניס לו תרופות ועירויים. צריך לדעת לעבוד מהר, להבין מה נמצא מולך, ולהחליט מה אתה עושה. אין זמן לחשוב, צריך לקדם את החייל לבית חולים במצב הכי טוב שאפשר, בכלים די מוגבלים. יש שיתוף פעולה הדוק בין חיל הרפואה וחיל האוויר. חיל האוויר מגיע עם מסוק לאן שצריך תוך דקות, וחיל הרפואה יודע לשנע את הפצועים. בזכות שיתוף הפעולה זמני הפינוי קצרים. לכמה מהפצועים הכי קשים שלנו עברה כחצי שעה מרגע שנפצעו ועד שעלו למסוק, ואז עוד רבע שעה טיסה. זה אומר שמרגע שנפצעת ממטען באמצע זיתון ועד שהגעת לבית חולים עברו ארבעים חמישים דקות. זמנים בלתי נתפסים". תשפ״ה 2024 אוקטובר-נובמבר הלוחם | 28