300_Halochem

תשפ״ה 2024 אוקטובר-נובמבר הלוחם | 48 מעיין היצירה | הלוחם סופר עידו פלג. עלילה פילוסופית ופיוטית מתארת מסע פנימי וחיצוני מי אני , סופר, אדריכל ויזם היי-טק, 41 עידו פלג, בן גר בתל אביב-יפו, נשוי ואב לילדה. להתבגר ולהבשיל "את הספר 'המקום ללא השם', בהוצאת שנה. עברתי 15 אפיק, כתבתי במשך תהליך של התבגרות, עם המקצוע ועם הגיל, עד שהספר הבשיל. הסיפור הוא ביקורת חברתית והיא מתוארת באמצעות התפתחות של עיר. המקום ללא השם הוא הנקודה הסופית של העיר, מעין התנתקות ממנה ויצירה של מקום חדש. העלילה מתרחשת בעיר ששולט בה רודן מתוחכם, שמדכא את האזרחים בעזרת מיזמי בנייה חדשניים. ארכיטקט צעיר ומהפכן נקלע למוקד של סערה תקשורתית ופוליטית, לאחר שמבנים שהוא תכנן נתפסים כמעשה של מרד ובגידה. פילוסוף הרפתקן פונה אל הארכיטקט ומציע לו לצאת יחד למסע אל המקום ללא שם, שבו יוכל לתכנן את מבנה חלומותיו. מכאן מתחיל סיפור של מסע". הכתיבה התחילה מבפנים "התגייסתי לפלס"ר נח"ל ושירתי גם . נפצעתי במהלך השירות 669 ביחידת והייתי בשיקום שמונה חודשים. פציעה היא דבר מורכב ויש הרבה מחשבות. אתה לא ממשיך עם הצוות שלך, ואצלנו הצוות שלי נתקל, המפק"צ נהרג, אני הייתי צריך להיות שם. יש הרבה עיסוק במה שיכול היה להיות. הפציעה תמיד איתי, ואני ממשיך לטפל בעצמי. יש לי ילדה, אני רוצה ללכת איתה, להחזיק אותה, והשיקום כל הזמן נמצא. אני חושב שלכל אחד יש את השיקום שלו. בעל כורחך אתה נכנס לשיקום פנימי, נעמד מול עצמך ומתמודד מול עומקים שקיימים בך. אי אפשר לברוח למקומות אחרים. ברגע שאתה מתחיל להסתכל על עצמך, מתקלפות כל מיני שכבות שלא ידעת שקיימות. אצלי הכתיבה התחילה מתוך תהליך פנימי שלי, לנסות לתאר מצב שהייתי בו". שאלות על בית ועל מקום "שלוש הדמויות הראשיות בספר, הארכיטקט, הפילוסוף והשליט, מייצגות את היצירה, הרעיון והביקורת - שמתקיימים בתוכנו בשעה שאנחנו רוצים לעשות משהו. באדריכלות קשה להסביר לאחרים את הכוונה. אי אפשר לעמוד ליד בניין ולספר את הסיפור שלו. בכתיבה אפשר לתאר. הכול מתחיל בראש, ברצון לכתוב משהו, והספר שלי כרוך במסע שעברתי ושלימד אותי להתבונן. למדתי אדריכלות בארצות הברית, טיילתי, למדתי רפואה סינית. גם כילד, גדלתי בבסיסים של חיל האוויר וכל שנתיים עברנו מקום. עברתי שבעה מקומות בילדות, אחותי עברה תריסר. שאלות על בית ועל מקום העסיקו אותי, גם כאדריכל. העולם שלנו הוא אדריכלות, ודרכה קיבלתי את הכלים להבין מהי יצירה ולהמשיך להתפתח. כיום אני יזם היי-טק, הקמתי חברה טכנולוגית שעוסקת בעולמות הפיננסיים". בדרך לנקודה הבאה "הספר יצא, ואני כבר רוצה לעבוד על הספר הבא. אני כל הזמן חושב מה הנקודה הבאה שאני צריך להגיע אליה. מי שכתב ספר אחד הוא עדיין לא סופר. פעם אמרו שרוצח סדרתי רצח לפחות שלושה, אז אפשר לומר שגם סופר צריך לפרסם לפחות שלושה ספרים. למי שנפצעו ונמצאים בשיקום אני יכול לומר שהדף סופג הכול, הוא לא ביקורתי. אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה. לא צריך להסתיר, לנמק או לפחד. כל מי שיש לו משהו על הלב, אני מבטיח שהדף סופג באהבה והוא גם יודע להיות דיסקרטי. אחד הכלים שיש לנו, במיוחד למי שמתמודד עם פציעה, זה להיכנס פנימה ולא לפחד. יצירה היא דרך מדהימה". לצאת מההגדרות "לכל האנשים המתמודדים, במיוחד נכים, כדאי לכתוב. לא צריך קורס, רק לשבת ולכתוב כדי לקיים צורך פנימי ולהסביר דברים לעצמי. כמו שמקפידים על תזונה וספורט, הכתיבה היא לבריאות הנפש. אחד המסרים של הספר הוא שיוצרי השוליים, אלו שלא במיינסטרים, גורמים לעיר ולחברה שלנו להתקיים. בלעדיהם ובלי היצירה אין לנו קיום. ביצירה ובכתיבה אין נכון ולא נכון. בסוף הספר, השליט מנסה להסביר מהי יצירה נכונה, אבל אין דבר כזה. ברגע שיוצאים מההגדרות, מתחילים לגלות את האמת. גם לנכה צה"ל, שהתמודד הרבה עם עצמו, יכול להיות טוב לשחרר את העיסוק במה נכון או לא נכון".