שר הביטחון, בני גנץ, מוביל מהפכה באגף השיקום. ראיון עצמאות חגיגי
שר הביטחון, בני גנץ, מכיר במחויבות המוסרית כלפי נכי צה"ל ומנהל מערכת ביטחון עסוקה ומורכבת, מאוקראינה ועד איראן.
מאת: צור עופר ושלומית לולה נחמה צילום: מוטי קמחי
בלשכתו המרווחת והצנועה בקריה בתל אביב מקבל את פנינו שר הביטחון, בני גנץ. ערב יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, על סדר יומו של השר נושאים רבים. מהמלחמה באוקראינה, דרך המצב הביטחוני בישראל ועד האיום האיראני. לצד כל אלו, דואג השר לטיפול בנכי צה"ל וליישומה של רפורמת נפש אחת.
אדוני שר הביטחון, ממשלת השינוי מתקרבת לציון שנה לכהונתה ובימים אלו הודיעה חברת הכנסת עידית סילמן על פרישה מהקואליציה. כיצד אתה ומפלגתך מתכננים לפעול לאור המצב?
"אני מקווה שנוכל לשמר את הממשלה, לפחות בזמן הזה שאנו מדברים. אני מקווה שנמצא את הדרך, למען היציבות, ואני משוחח על כך עם ראש הממשלה. כחול לבן הייתה ותמשיך להיות הסיעה הממושמעת והמרכזית ביותר בקואליציה. אנחנו רוצים בקיומה של הממשלה ובהצלחתה, ובמובן הזה לא השתנה דבר בשל ההתפתחויות הפוליטיות. הממשלה מכסה מימין ועד שמאל, ומשקפת את המורכבות של החברה הישראלית, מלבד המרכיב החרדי.
הממשלה גם הראתה שיכול לקרות שינוי ושבמדינת ישראל אין שלטון יחיד והיא מתפקדת טוב".
לאחר שנים של מאבקים, אתה השר שבמשמרת שלו עברה רפורמת נפש אחת.
הרפורמה המקיפה ביותר שידענו בנושא הטיפול בנכי צה"ל. אילו נסיבות הובילו מבחינתך את המהלך הזה לידי מימוש?
"מרגע כניסתי לתפקיד כשר הביטחון, קיימנו דיונים רבים בנושא נכי צה"ל, בשיתוף ארגון נכי צה"ל, כי היה חשוב לקדם
את הנושא. המקרה של איציק סעידיאן העלה את רמת הדחיפות בטיפול, ונתן רוח גבית מבחינת ההכרה בציבור. אני רוצה
לחשוב שגם אם איציק לא היה עושה את מה שהוא עשה, היינו מגיעים לפתרון.
היינו כבר בדרך לשם, אבל זה היה מאיץ בולט. היום אני שמח שאנחנו על דרך חדשה. ראשת האגף החדשה, לימור לוריא,
היא בעלת ניסיון רב בתחום והיא עושה עבודה טובה מאוד והכניסה גישה חדשה.
מנכ"ל המשרד, אמיר אשל, רתום לעניין, וגם סמנכ"ל המשרד, אליעז קרני. איתמר גרף, שהיה ממלא מקום לכמה חודשים, תפקד היטב בתקופה קשה".
החובה להמשיך לטפל
האם בזמן העבודה על רפורמת נפש אחת גילית עובדות שלא ידעת אודות נכי צה"ל, על הצרכים שלהם, על היחסים עם משרד הביטחון?
"אני מכיר את ארגון נכי צה"ל, את הלוחמים ואת הנכים שנים רבות. הרוב היה מוכר לי. יש תחום אחד, שאולי יפתיע אתכם לשמוע, אבל זה הרצון העז לעבוד ולחיות חיים הכי נורמליים שאפשר. הרצון הפשוט לחיות חיים מלאים".
היחסים של אגף השיקום וארגון נכי צה"ל ידעו הרבה עליות ומורדות. מה לדעתך גרם לשיתוף הפעולה הנוכחי ולשיפור הדרמטי?
"לא היה איזה רגע שנכנסנו לחדר ואמרנו 'טוב, מעכשיו משתפים פעולה'. אבל נוצרה הבנה שהבעיה מחייבת טיפול, ואפשר
יהיה לטפל בה רק אם עובדים יחד. לא נגיע ל-100 אחוז הסכמות, אבל 80 אחוז הסכמות זה הרבה יותר טוב ממאבק עיקש שבסופו רק 50 אחוז הסכמות. מבחינתי, נכי צה"ל, בין שהם נכים פיזית ובין שהם נכים נפשית, הקרב שלהם לא נגמר. אנחנו לא יכולים להזדכות על זה. אין לאנשים פג תוקף. צריך להמשיך לטפל בהם, במשפחות, במציאות חייהם, זה אף פעם לא נגמר".
נראה שאתה שר הביטחון הראשון שמציג בצורה כה ברורה וישירה את התובנה הפשוטה הזאת, שבעבור נכי צה"ל היא חשובה מאין כמותה.
"הייתי רמטכ"ל ושלחתי חיילים לסג'עייה, בעזה. בעבורי, הקרב הזה נגמר.
בעבורם, הוא לא נגמר. הם חיים את הקרב הזה. אני פוגש את החיילים בבית הלוחם, סביב שולחן ביליארד, ליד הבריכה, והקרב
שלהם נמשך. מבחינה מוסרית, יש לנו חובה להמשיך לטפל באנשים. מבחינה אינסטרומנטלית וכלכלית, ככל שהם מטופלים טוב יותר, הם גם יהיו פרטים אפקטיביים בחברה, וזה המצב הרצוי שאנחנו שואפים אליו".
החברה שלנו מתמודדת עם אתגרים מבית ומחוץ. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה יושבת לנו בעקיפין על הגדר, הואיל ובגבול הסורי שוכנת רוסיה. איזו עמדה צריכה ישראל לנקוט?
"אנחנו שכנים של הרוסים דה פקטו במה שקשור בסוריה, והמצב מאתגר את התגובה שלנו. צריך לעשות שלוש פעמים את הדבר הנכון. ברמה הערכית, אנחנו נגד האגרסיביות, נגד ההרס, ההרג וההתקפה על אוקראינה. ברמה האסטרטגית, אנחנו
חלק מהעולם המערבי, אנחנו בצד של ארצות הברית, של מדינות נאט"ו, אנחנו בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו, מה שנקרא ally NATO-non Major. ברמה ההומניטרית, שלחנו טונות של סיוע לאוקראינה. משרד הבריאות ובית חולים תל השומר, בגיבוי של המדינה, הקימו בית חולים שדה בגבול אוקראינה פולין.
עכשיו קיבלתי תצלומים מהאנשים שלנו שם, מארגנים ציוד רפואי. בישראל קלטנו עשרות אלפי עולים ופליטים, שהגיעו לתקופה מוגבלת".
להיות מוכן להפעלה
ההתגייסות הישראלית אכן מרשימה. אנחנו יודעים שגם בתי הלוחם הודיעו שיקבלו פליטים לטיפולים בחינם. ובכל זאת, מבחינת המדינה, אנחנו לא קצת מגמגמים? אתה צופה בעיה ביחסים עם האמריקאים לאור המעורבות שלנו במלחמה הזאת?
"אנחנו פועלים ומתבטאים באופן חד משמעי, אבל צריך לזכור שיש הבדל בין מישהו מדרום אמריקה, שאומר את אשר על ליבו, לבין מי שנמצא כאן. מחר בבוקר המטוסים שלי טסים, במרחב שיש בו גם מטוסים רוסיים, ויש מערכות מכ"ם. טוב עשה ראש הממשלה, במאמצי התיווך והשמירה על קשר ככל האפשר עם שני הצדדים. זלנסקי נאם בפני הכנסת ושמחתי, אם כי לא תמיד היה קל לשמוע את מה שהוא אומר. עם האמריקאים אנחנו מתואמים. אנחנו בקשר שוטף והם מבינים את השיקולים שלנו. שוחחתי עם עמיתי, מזכיר ההגנה האמריקאי, והוא מבין בדיוק מה אנחנו עושים ולמה".
ישראל עסוקה כבר שנים רבות בניסיון לסכל את הגרעין האיראני. האם לדעתך הפרישה מהסכם הגרעין בתקופת טראמפ
הייתה טעות אסטרטגית?
"אני לא פרשן. גם על הסכם הגרעין ב-2015 אמרתי שלא משנה עם העסקה טובה או רעה, משנה אם היא חתומה.
כשהאמריקאים פרשו מההסכם, זה לא היה עניין של שגיאה, זאת הייתה עובדה.
גם עכשיו, אם יהיה הסכם, ואני חושב שהוא עתיד להיות הסכם לא מספיק טוב, הוא מבחינתי יהיה עובדה. פרשנים צריכים
לכתוב מה הם חושבים, אני צריך לומר מה אני עושה. וזאת עמדה אחרת לחלוטין".
אם כן, מה לדעתך עלינו לעשות בטווח הקרוב בהתמודדות של ישראל עם הנושא האיראני?
"מדינת ישראל צריכה לשמר את היכולת המבצעית ואת הכושר להתמודד עם איראן בשלושה ממדים. אחד, בנושא המודיעין,
ואיני יכול לפרט. השני, ביכולת לנהל מערכה מול איראן ברמה האופרטיבית, ואיני יכול לפרט. והשלישי, להתמודד עם ההשפעה השלילית שיש לאיראן באזור באמצעות מיליציות שיש לה בעיראק, בסוריה, חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה, חות'ים בתימן ונציגויות בוונצואלה או באלג'יריה או במערב אפריקה ובמקומות נוספים. אני יושב פה, נותן הנחיות, בונה את המערכת ומוודא שאני מוכן להפעלה. זה מה שאני עושה".
חברות והכרת תודה
לאחרונה ביקרת במרוקו וחתמת על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני. נועדת עם מלך ירדן ועם מלך בחריין. יש התקדמות ביחסים עם המרחב הערבי שסביבנו. האם יש סיכוי שתקום בזמן הקרוב ברית הגנה אזורית מאיראן?
"המגמה של הנורמליזציה במזרח התיכון היא מבורכת והיא נשענת על ההכרה בעוצמתה של מדינת ישראל. לולא ההכרה
זאת, סאדאת לא היה מגיע לירושלים.
המשימה הראשונה שלי בצבא, כשהייתי טירון, הייתה לאבטח את ביקור סאדאת.
לאחרונה טסתי לבחריין, כשר הביטחון, וטסתי באותו מטוס שהביא את סאדאת לארץ. ברור שמדינות האזור מוטרדות
מאיראן לא פחות מאיתנו, ויש לנו תשתית לשיתופי פעולה מודיעיניים או אופרטיביים שאני מעדיף לא לפרט אותם כרגע. מדינות
הנורמליזציה מבינות שהיכולת לתקשר עם מדינת ישראל אינה בת ערובה של הסכסוך הישראלי פלסטיני".
אחרי 38 שנות שירות צבאי, ודאי יש לך חברים שהם נכי צה"ל. תוכל לחלוק איתנו מעט את החוויה האישית שלך עם חברים שהם נכים?
"שירת איתי מ"פ, איציק אלקלעי, זיכרונו לברכה, שנפצע בלבנון וקיבל כדור ברגל.
בשנת השיקום הראשונה שלו שכרנו דירה יחד. אני המשכתי בשירות הצבאי, והוא היה עסוק בשיקום וראיתי את התהליך קרוב.
זה היה אתגר מעניין. לצערי, איציק נפטר מסרטן. סיימתי להיות רמטכ"ל ביום שני, 16 בפברואר 2015, ביום שלישי הלכתי לבקר
אותו בהוספיס, ביום חמישי הוא נפטר, וביום שישי קברנו אותו. דבר מרגש שעשיתי עם נכה צה"ל הוא שהובלתי את יזהר כהן, עיוור, בטריאתלון באילת לפני עשרים שנה. יזהר הוא אלוף אולימפי ואלוף עולם בשחייה.
הייתי מתקשר אליו ושואל אותו 'מה אתה עושה?' והוא היה אומר 'אני רואה טלוויזיה'.
הוא חי חיים מלאים לגמרי".
מה תרצה לאחל לנכי ולנכות צה"ל ולבני משפחותיהם ליום העצמאות?
"קודם כל, אני רוצה להגיד תודה. תודה על מה שנתתם, על מה שאתם נותנים, ועל המשך המאבק. בשביל נכה, פעילויות
היומיום הכי פשוטות הן אירוע. בכל פעם שאתה רוצה להיכנס למכונית, אתה נזכר מי אתה. אני מכיר לכם הרבה תודה. אני
מבקש לאחל לכם בריאות, שהמשפחות יהיו שמחות ובריאות ושתצליחו לראות טוב בחיים ולחוות סיפוק מהישגים, אישיים או
משפחתיים. אני מאחל לכם שתהיו חלק מהחברה, ושהחברה תדע להעריך אתכם בצורה נכונה וטובה".
